ע"פ 7988/01 אבי גורן נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.לפנינו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי.

המערער הורשע בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ובנסיון לחטיפה מהארץ ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר מהן 18 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי ל3- שנים.

2.הרקע להרשעת המערער הוא בעובדות אלה:

המערער הועסק בחברה להשמת עובדים סיעודיים ובמסגרת עיסוקו התוודע לעובדת פיליפינית עמה יצר קשר אישי שהתפתח ליחס בעל אופי רומנטי. המתלוננת בקשה להעמיק את הקשר ולגרום לפרידת המערער מאשתו, ואז החליט המערער להביא לסילוקה מהארץ ותיאם תכנית זו עם קרובי משפחתה של המתלוננת השוהים בישראל אשר רצו גם הם בסילוקה מהארץ מטעמיהם, הם. המערער קשר קשר עם האחרים לחטוף את המתלוננת ולהביאה לשדה התעופה כדי להוציאה מהארץ בניגוד לרצונה, והקשר מומש באופן חלקי בכך כי המערער, בתיאום עם האחרים, אסף את המתלוננת לרכבו באמתלה כוזבת והסיעה למקום מפגש עם הקושרים. אלה העבירוה לרכבם והחזיקוה במצב של כליאת שוא עד שהעבירוה לשדה התעופה. שם ניצלה המתלוננת שלב שבו נשארה לבדה ללא השגחת הקושרים, ונמלטה מהמקום, והיא ממשיכה עתה לשהות בישראל ולעסוק בעבודתה.

3.בא כוח המערער מבקש להקל בעונשו של מרשו בדרך של ביטול עונש המאסר בפועל והטלת צו מבחן לשנתיים ברוח המלצת שירות המבחן. הוא מדגיש בטיעונו את נסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער, וכן עומד על היחס בין העונש שנגזר עליו לבין הסדר הטיעון שהוסכם בין הנאשמים האחרים והמדינה, אשר, לדבריו, אינו עומד בכל יחס לענישה המחמירה כלפי מרשו, על רקע חלקו היחסי של כל אחד מהנאשמים בפרשה האמורה. המדינה מתנגדת להקלה בעונש, ועמדתה היא כי נגזר עונש ראוי בהינתן חומרת העבירות בהן הורשע המערער.

4.נתנו דעתנו למכלול נסיבות הענין, ובאנו לכלל המסקנות הבאות:

העבירות בהן הורשע המערער הן, אכן, חמורות מאד. קשירת הקשר ונסיון החטיפה מהארץ של עובדת זרה כדי להסיר מכשול שהוצב בחייו האישיים הם מעשים פליליים קשים הפוגעים פגיעה עמוקה בחירותו האישית של אדם אחר. חומרה יתירה נילווית לעבירות אלה משמדובר בעובדת זרה שאינה מודעת לאמצעי ההגנה העומדים לרשותה וחשופה לניצולם לרעה של גורמים שונים כפי שארע כאן. באופן רגיל, יש הצדקה להחמיר את הענישה לגבי מעשים שיש בהם פגיעה בחירותו ובכבודו של הזולת ובמיוחד כלפי זר המצוי בעמדת חולשה מיוחדת בארץ לא לו.

יחד עם זאת, השתכנענו כי מקרה זה מצדיק התייחסות מקילה ביחס למערער, וזאת משני הטעמים הבאים:

ראשית, נראה לנו כי שיקולי שיקומו של המערער גוברים במשקלם במקרה זה על מיצוי הענישה, וזאת ברוח המסקנות וההמלצות של שירות המבחן. המדובר באדם בן 54 שניהל עד לארועי העבירות אורח חיים נורמטיבי, בעל משפחה ומסור לעבודתו, ולא ידועות סטיות בתיפקודו. מצטייר הרושם כי מדובר מבחינת המערער במעידה חריגה ויוצאת דופן ביחס לאורח חייו עד כה, ויש מקום לתקווה כי לא יישנו מעשי עבירה על חוק. רושם זה מתחזק נוכח העובדה כי המערער הודה בשלב מוקדם של ההליך שיתף פעולה עם חוקריו, הפליל את שותפיו והוא מתחרט חרטה עמוקה על מעשיו. לדברי שירות המבחן הוא עשה עד כה כל שניתן כדי למצות את הליך שיקומו. יתר על כן, מחומר שהוגש לנו נראה כי ריצוי עונש מאסר בפועל במקרה זה עלול להיות בעל אפקט הרסני במיוחד לגבי המערער וכנגד זאת יש צורך בתהליך טיפולי מתאים שהשירותים הסוציאליים כבר בחנו את טיבו על מנת לסייע למערער במסגרתו להשלים את תהליך שיקומו.

שנית, בענין הנאשמים האחרים שהואשמו ביחד עם המערער הושג הסדר טיעון ובמסגרתו הוסכם כי התביעה לא תעתור לעונש מאסר בפועל העולה על שנה, ולגבי חלק מהנאשמים אף לתקופה פחותה מכך ואף למאסר שבעבודות שירות, ואילו הסניגוריה תטען כראות עיניה.

בחנו את פרטי מעורבותם של הנאשמים האחרים כפי שהם עולים מכתב האישום נגדם ונוכח הרשעתם, ואין אנו רואים הצדקה לאבחנה המהותית הקיימת בין עונש המאסר שנגזר על המערער לבין העונשים שהתביעה התחייבה שלא לחרוג מהם ביחס לנאשמים אחרים, זאת בשים לב לחלקם היחסי של כל השותפים בקשירת הקשר ומימושו. נדגיש עוד בהקשר זה כי ההתייחסות העונשית לעניינו של המערער בפסק דיננו מניחה משקל מיוחד לנסיבותיו האישיות שהן, לטעמנו, נסיבות מיוחדות, ואין בכך, בהכרח, כדי להשליך על שיקולי הענישה הראויים ביחס לשותפים האחרים שעונשם טרם נגזר.

לאור שיקולים אלה דעתי היא כי יש לקבל את הערעור ולהקל בעונשו של המערער באופן שבמקום עונש מאסר בפועל של 18 חודשים ייגזר עליו עונש מאסר של 6 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות. כן יוטל על המערער צו מבחן למשך שנתיים. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

חוות דעת הממונה תוגש לבית המשפט בתוך 14 יום, ולאחר מכן תינתן החלטה משלימה.

ש ו פ ט ת

השופטת ט' שטרסברג-כהן

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט א' א' לוי

המערער יזם את חטיפת של המתלוננת על מנת לשלחה מישראל, ובכך החל להירקם הקשר הפלילי לו חברו גם אחרים. אכן, חלקם של האחרונים חמור אף הוא, ואני רחוק מלהקל בו ראש, אך על פי השקפתי חלקו של המערער בפרשה ניצב בראש סולם החומרה, ועל כן ראוי כי עונשו יהא חמור מזה של שותפיו לקשר.

הייתי ער למצבו הנפשי של המערער כפי שהוא משתקף מחוות הדעת שהונחה בפנינו ובתסקירו של שירות המבחן, והייתי ער גם לנזק אשר עלול להיות כרוך בכליאתו של המערער. עם זאת אני סבור, כי חומרת המעשים היא כה רבה, עד שמתחייב כי הענישה תכלול רכיב של מאסר ממש, בעיקר על מנת שתשמש מסר לרבים. בקרבנו שוהים רבבות של עובדים זרים, אשר חלקם הארי הגיע עקב מצוקה כלכלית. עובדים אלה זקוקים להגנת החוק, הואיל ונדמה כי לא הכל מקפידים בזכויותיהם ובחירותם. מצבו הנפשי של המערער אכן מחייב טיפול והשגחה, אך עובדה היא שכל השנים הוא תיפקד כהלכה, ומכל מקום את אותו טיפול אליו לא פנה עד כה מיוזמתו, הוא יכול לקבל במסגרת מיתקן הכליאה.

לפיכך ואם דעתי הייתה נשמעת, הייתי דוחה את הערעור.

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה.