ע"פ 8008/11 סמיון בניאורשווילי נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על שתי החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 40036-06, כבוד השופט ח' כבוב , מיום 30.10.2011 ו-31.10.2011) במסגרתן נדחתה בקשתו של המערער לעיכוב ביצוע גזר הדין.

המערער 1 (להלן: המערער ) הורשע על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשורת עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף ורישום כוזב במסמכי תאגיד. על רקע זה, גזר בית המשפט המחוזי ביום 28.11.10 עליו שבע שנות מאסר ושתי שנות מאסר נוספות על תנאי. תאריך התייצבותו של המערער לריצוי עונשו נקבע ליום 31.5.2011. לבקשת המערער נדחה תאריך התייצבותו ונקבע לבסוף ליום 1.11.2011. בקשתו של המערער מבית המשפט המחוזי לדחות את מועד ההתייצבות פעם נוספת נדחתה. בית המשפט קבע כי המדינה עמדה מאחורי כל התחייבויותיה בהסדר הטיעון, וכי אין ממש בטענותיו של המערער.

מכאן הערעור שבפניי.

בקליפת אגוז, עיקרו של הערעור סובב את טענת המערער כי המדינה לא עמדה בהתחייבויותיה על פי הסדר הטיעון. סעיף 13 להסדר קבע כי המדינה תפעל לקבלת אישור "סופי ורשמי" משלטונות בלגיה המעיד על כך שהמערער לא יועמד לדין בשנית על אותן העבירות באם ייעצר שם (כנגד המבקש עומדת הרשעה בבית דין בלגי בגין אותן העבירות העומדות במוקד הליך זה). המדינה הציגה אישור שנשלח כהודעת דואר אלקטרוני מטעם נציג רשמי של השלטונות הבלגיים על פיו המערער לא יידרש לרצות עונש נוסף בבלגיה בגין אותן העבירות. יחד עם זאת, לטענת המערער, אין מדובר באישור "סופי ורשמי", כנדרש בהסדר הטיעון. לפיכך, לטענתו, למן הראוי להיעתר לבקשתו לעיכוב ביצוע העונש ליום 1.3.2012 או עד למתן החלטה אחרת בעניינו.

מנגד, טוענת המדינה כי אין ממש בטענותיו של המערער, כי תכתובת הדואר האלקטרוני עומדת בדרישות הסדר הטיעון, ומכל מקום, כי אין הצדקה לעכב את ביצוע עונשו של המערער פעם נוספת, אף אם טרם ניתן אישור סופי כנדרש.

לאחר שעניינתי בערעור, בתגובת המדינה, בהחלטות בית המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי באריכות את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות.

השאלה האם יש באישור באמצעות דואר אלקטרוני די בכדי להבטיח שהמערער לא ירצה עונש נוסף בגין אותן עבירות בבלגיה אינה שאלה פשוטה, והיא דורשת התעמקות הן בדין הבלגי הן בדין הבינלאומי החל על מקרים כגון אלו. יחד עם זאת, כפי שהוסבר לצדדים במהלך הדיון, אין לשאלה זו מקום במסגרת ההליך הנוכחי.

בקשתו של המערער הוגשה ב"דקה התשעים", לאחר חודשים ארוכים בהם יכל לפעול ולדרוש מהמדינה את הוצאת האישור הנדרש לשביעות רצונו. בהליך הנוכחי מנסה המערער לאחוז את החבל בשני קצותיו. מחד, הוא לא כופר בהסדר הטיעון ובתוקפו. מאידך, טוען כי הפרת הסדר הטיעון היא העילה לעיכוב ביצוע עונשו.

סוג טיעון זה לא יכול להתקבל. אם טוען המערער כי המדינה הפרה את התחייבויותיה על פי הסדר הטיעון, ההליך הראוי הוא פנייה לבית המשפט בבקשה לביטול הסדר הטיעון כולו. אף אם טענתו של המערער היא כי המדינה ככלל עמדה בהסדר, וכי יש השלמות מסויימות שעליה לעשות, הרי שעליו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. בשני המקרים, יוכל המערער לבקש במסגרת הליכים אלו את עיכוב ביצוע העונש.

בדיון בפניי טען בא כוח המערער כי הסבירות שהמערער ישתחרר מהמאסר לאחר שהתייצב לריצוי העונש, במסגרת הליך להוצאת צו עשה או במסגרת הליך לביטול הסדר טיעון, היא נמוכה. בדברים אלו אין ממש. חזקה כי בית המשפט שידון בבקשות ידון בהן לגופן ותוך הפעלת שיקול דעת כנדרש. מכל מקום, המערער עצמו הוא זה שחיכה ליום תחילת ריצוי עונשו על מנת לטעון טענות כנגד ביצועו של הסדר הטיעון, וזאת, במסגרת הליך שאין לו נגיעה של ממש לשאלה זו. לו היה המערער פועל מוקדם יותר ומציג בפני בית המשפט את טענותיו בדבר אופן מילוי הסדר הטיעון על ידי המדינה, היו אלו מתבררות עוד בטרם תחילת ריצוי העונש.

נוכח כל האמור, הערעור נדחה.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו היום, 1.11.2011, בשעה 15:00, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.