פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
8017/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' עמית
המערער:
איתמר יפת
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בירושלים, מיום 22.9.09, בת.פ. 348/09, שניתן על ידי השופט מ' סובל
תאריך הישיבה:
י"ט בשבט התש"ע
(03.02.10)
בשם המערער:
עו"ד מורנו עודד
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד אילת קדוש
גב' חגית ליבנר
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בתאריך 26.2.09 נפגש המערער עם עומר מקרקש (להלן: עומר) ואהרון שובה (להלן: אהרון), והם נסעו לתדלק את רכבו של האחרון. בהמשך, גמרו המערער וחבריו אומר לשדוד תחנת דלק הנמצאת בסמוך למושב אשתאול, אולם לאחר שצפו לעבר המקום, החליטו לבצע את השוד בתחנת דלק הנמצאת בכניסה לבית שמש.
לצורך זה הכינו המערער ואהרון כיסויים לפנים, ובעוד שעומר נותר להמתין ברכב במטרה להתריע מפני זרים, ניגשו המערער ואהרון לבצע את זממם. הם התנפלו על עובד התחנה, הפילו אותו תוך שאהרן מכה אותו במברג והמערער בועט בו. הם דרשו ממנו כסף, ולבסוף נמלטו עם סכום של 3280 ש"ח, אותו חלקו השלושה ביניהם.
המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 420(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בתום הטיעונים לעונש נדון המערער ל-12 חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקורבן בסכום של 3000 ש"ח.
הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען כי המערער לא יזם את השוד, ו" חלקו הסתכם במתן
בעיטה אחת למתלונן" (סעיף 7 לנימוקי הערעור). המערער סבור כי במעשיו לא גלומה חומרה יתרה, ונוכח נסיבותיו האישיות והמלצת שרות המבחן, נכון היה להעדיף שיקולי שיקום על פני שקולי גמול והרתעה.
לא מצאנו בערעור זה ממש. המערער נמנה על שלושה שהחליטו בצוותא-חדא לבצע שוד בתחנת דלק. הוא נטל חלק פעיל בשוד, והשתתף בהכאת הקורבן, הפלתו לרצפה ובעיטה בו. בנסיבות אלו, ואף שזו הרשעתו הראשונה, ראוי היה המערער לעונש חמור מזה שהושת עליו, ועל כן לא מצאנו מקום להקל עמו מעבר להקלה המופלגת בה זכה בערכאה הדיונית.
הערעור נדחה.
המערער יתייצב לשאת בעונשו ביום ז' באדר התש"ע (21.2.2010), עד לשעה 10:00, בבית המשפט המחוזי בירושלים.
ניתן היום, י"ט בשבט התש"ע (03.02.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט