ע"פ 8032/11 אסף קמפה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.10.2011 בת"פ 444/09 (כבוד השופט א' כהן ).

בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, ניסיון גניבה, תקיפה בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה. לאחר ההרשעה ובטרם ניתן גזר הדין, צורפו שני תיקים נוספים, שבהם הורשע המבקש בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, איומים ותקיפת שוטרים.

ביום 27.10.2011 הטיל בית המשפט על המבקש עונש של 5 שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו; 24 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים והתנאי שלא יעבור עבירה של שוד או תקיפה הגורמת לחבלה של ממש; 9 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, והתנאי שלא יעבור עבירה של גניבה, קבלת דבר במרמה או איומים. בגזר דינו התייחס בית המשפט לאמור בתסקיר שירות המבחן שהוכן בעניינו של המבקש ולכך שהוחלט להוציאו מקהילה טיפולית על רקע התנהגותו האלימה. בית המשפט ציין, כי למבקש ניתנה הזדמנות נוספת להשתלב בקהילה טיפולית אחרת אך גם במסגרת זו לא הצליח להשתלב. בית המשפט התייחס בגזר דינו לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש ולעברו הפלילי, וכן לנסיבותיו האישיות ולכך שהודה במיוחס לו.

באותו היום, דחה בית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהגיש המבקש, וקבע כי אין במקרה זה נסיבות חריגות המצדיקות היעתרות לבקשה. עוד ציין בית המשפט כי המבקש אינו ראוי לאמונו של בית המשפט שכן אחת העבירות בהן הורשע בוצעה בזמן שהפר תנאי שחרור בערובה שנקבעו לו.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ומכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין במקרה זה נסיבות חריגות המצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו. לטענתו, גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות הקשות מצדיקות את עיכוב ביצוע המאסר, זאת בייחוד לנוכח העובדה שבשנה האחרונה הצליח להשתקם ולעבוד במקום עבודה מסודר. עוד ציין המבקש כי היה משוחרר בתנאים מגבילים במשך תקופה ארוכה בטרם מתן גזר הדין, וכי לא נשקפת ממנו מסוכנות.

מנגד, טוענת המשיבה כי לא מתקיימות במקרה שבפנינו נסיבות חריגות המצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש הורשע בעבירות חמורות, אשר חלקן בוצעו בעת ששוחרר בערובה בתנאים מגבילים במסגרת התיק העיקרי. עוד מדגישה המשיבה את עברו הפלילי של המבקש ואת העובדה שלא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו בעבר.

לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובערעור שהגיש המבקש ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין. עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים שבהם קיימות נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על זה של משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)). הנטל הוא על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים. במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע על בית המשפט לבחון, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבותיה; תקופת המאסר; חשש מהימלטות מאימת הדין; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש ונסיבותיו האישיות. על בית המשפט לאזן בין השיקולים ולבחון האם יש מקום לסטות מהכלל הקובע שעונש המאסר יבוצע מיד לאחר מתן גזר הדין.

בענייננו, המבקש הורשע בביצוע עבירות חמורות, הכוללות, בין היתר, עבירות אלימות ושוד בנסיבות מחמירות של נהג מונית, והוטל עליו עונש מאסר לתקופה שאינה קצרה. לכן, אף אם תחליט ערכאת הערעור להקל בעונשו של המבקש, וזאת בשים לב להלכה הקובעת כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, הרי שאין בהמשך ריצוי העונש כדי לסכל את הערעור. לאור האמור לעיל, ואף בשים לב לנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, לא מצאתי כי נסיבות המקרה מצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.