ע"פ 8043/05 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות אינוס קטין בן משפחה, ניסיון אינוס, מעשים מגונים והדחה בחקירה. בכתב האישום נטען, כי המערער ביצע את כל אלה בין השנים 1992-1995, בנכדתו, שאותה עת היתה קטינה (היא ילידת שנת 1983). ועוד נטען, כי המערער נהג ללטף את חזה של הקטינה, להכניס את אצבעותיו לאיבר מינה, והוא אף ניסה להחדיר לשם גם את איבר מינו. כאשר נודע למערער כי נכדתו התלוננה נגדו, הוא הציע לממן עבורה טיול לחו"ל, אם תסכים לחזור בה מתלונתה.

בגין כל אלה נגזרו למערער 10 שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקטינה בסכום של 30,000 ש"ח.

הקטינה חשפה את סודה בפני הוריה כאשר הגיעה לגיל 12, ובעקבות כך התרה אביה במערער לבל יתקרב עוד לבתו, ובכך הסתיימו המעשים המיניים. מכאן ואילך נכפתה על הקטינה שתיקה, עד שבהגיעה לבגרות החליטה לשים לה קץ. לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר קורבן, וזה חושף תמונה קשה ומזעזעת על מצבה הנפשי של המתלוננת, עד כדי הרהורים במעשים אובדניים. מחרידה המחשבה כי מי שגרם לכל אלה הוא סבה של המתלוננת, מי שאתה מצפה ממנו כי יעניק לה בטחון ואהבה, ולא ינצל את תומתה כדי לתת דרור ליצרו. בנסיבות אלו, וחרף המאסר הממושך שהושת על המערער, איננו סבורים כי הוכחה בפנינו עילה המצדיקה את התערבותנו בעונש. אכן, המערער שוב אינו צעיר, נהפוך הוא, מדובר באדם בגיל מתקדם, שמצב בריאותו אינו תקין, ואנו מוכנים להניח כי כליאתו בודאי שלא תיטיב עמו. עם זאת, וזה העיקר, המערער חטא בעבירות קשות, אולי מן הקשות ביותר שבספר החוקים, ועל כן נסיבותיו האישיות חרף משקלן, נדחות מפני הנזק הנורא שגרם לנכדתו.

נוכח האמור, לא ראינו מקום לשנות מהעונש, וזו מסקנתנו גם ביחס לבקשה לחלק את תשלומו של הפיצוי לשיעורים. פיצוי זה נועד לאפשר למתלוננת לשקם את חייה, ולפיכך ייטיב המערער לעשות אם ישלם את הסכום בו חויב ללא שיהוי נוסף.

הערעור נדחה.