ע"פ 8045/15 ירימיהו יחיאל אלימלך נ. מדינת ישראל

1.

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר – 20 חודשים בפועל – שנגזר על המבקשים במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ת"פ 38349-09-12, מפי כב' השופט ש' אטרש ).

לאחר שמיעת ראיות הורשעו המבקשים, בן בגיל 32 ואביו בן ה-61, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובשתי עבירות של איומים. על פי הנקבע בהכרעת הדין, בין המבקשים והמתלוננים – אב ובן, יעקב ואילון שמעוני – קיים סכסוך ישן. ביום האירוע הכה מבקש 2 באמצעות לום ברזל בראשו של אילון, ונתן מכת אגרוף בפניו. אילון הופל על הרצפה והחל לדמם בראשו. למשמע הצעקות יצא יעקב לזירת האירוע, פנה אל מבקש 2 וביקש ממנו לצאת משטחו הפרטי. מבקש 2 הכה את יעקב עם אגרופים ודחף אותו. מבקש 1 הצטרף, שניהם תקפו את יעקב בפניו ובחזהו, ולאחר מכן המשיכו לתקוף גם את אילון. בהמשך, השליך מבקש 1 מאוורר לעברו של יעקב, אשר פגע בו והפיל אותו על הרצפה. מבקש 2 התקרב שוב ליעקב והכהו באמצעות לום הברזל ברגלו מספר פעמים, וכתוצאה מכך נשברה רגלו. בה בעת המבקש 1 הכה את אילון, בהמשך הצטרף אליו המבקש 2, והם המשיכו להכות אותו. כתוצאה ממעשיהם של המבקשים נגרם ליעקב שבר מרוסק ברגלו הימנית והוא נותח. לאילון נגרם פצע בגודל ארבעה ס"מ בקרקפת אשר נתפר.

2.

הערעור הוגש על שני חלקי פסק הדין. לצורך בקשה זו אסתפק באמרה כי על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים דיים כדי להיעתר לבקשת העיכוב. צודקת התובעת אשר טענה בפניי כי הערעור מתייחס לממצאים עובדתיים, שהכלל הוא שאין להתערב בהם. טענה נוספת, שכנראה יידרש בה דיון בערעור, נסובה סביב מחדלי חקירה שונים. בית המשפט המחוזי התייחס לעניין בהכרעת הדין ודחה את הטענות (ראו פרק ד' בהכרעת הדין, סעיפים 110-117).

בשקלול הכולל אינני סבור כי יש באלה בכדי להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה. שקלול זה נעשה בהתאם להלכת שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל פ"ד נד(2) 241 (2000)), אשר ניתנה על ידי הרכב מורחב של בית משפט זה. נפסק כי במסגרת בקשה לעיכוב עונש מאסר בפועל, עד לשמיעת הערעור, יש לאזן במקרה הקונקרטי את אינטרס הציבור באכיפה אפקטיבית ומיידית של פסקי דין בפלילים, אל מול השיקול של פגיעה בזכות הערעור הניתנת למערער. באשר לגזר הדין – לנוכח חומרת המעשים והנזק שנגרם, עולה כי בהנחה שתידחה הכרעת הדין, ושוב מבלי לקבוע עמדה מעבר לנדרש להכרעה בבקשה זו, גם אם תהיה התערבות לקולא בעונש, קשה לראות שהיא תתבטא באופן שבו המבקשים לא ידונו למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

3.

סוף דבר – הבקשה נדחית. המבקשים יתייצבו למאסר בבית מעצר קישון ביום 10.1.2016, עד השעה 9:30, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותם תעודת זהות או דרכון. על הנאשמים לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפון: 08-9787377, 08-9787336.

תנאי השחרור בערובה שהוטלו על המבקשים ימשיכו ויתקיימו עד להתייצבותם למאסר, שאז יפקע תוקפם.