ע"פ 8046/19 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירות מין חמורות בתוך המשפחה. בשל הנסיבות החריגות של המקרה, חלף מאסר בפועל שיש להניח כי היה מושת במהלך הדברים הרגיל, הציגו הצדדים לבית המשפט המחוזי הסדר טיעון בגדרו המערער הורשע וניתן צו מבחן למשך 36 חודשים בתנאי מגורים בהוסטל "השחר", תוך שצוין שכל יציאה מהמסגרת תיעשה אך ורק בליווי צמוד ובפיקוח איש צוות. כפי שעולה מהפרוטוקול, שירות המבחן היה שותף להסכמה זו.

2.

קודם שחלפה שנה ממועד גזר הדין עתר שירות המבחן לבית המשפט המחוזי להסרת הליווי הצמוד הניתן למערער במסגרת יציאתו לעבודה, כחלק מתהליך השיקום על פי תפיסתו המקצועית. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהחלטה מפורטת ומנומקת, הן נוכח החריגה מהמוסכם בהסדר הטיעון, הן בשל גורמי הסיכון וקביעתו כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני נטילת סיכון הנובע מעצם הפחתת הפיקוח.

על כך נסוב הערעור שלפנינו.

3.

המערער ושירות המבחן עמדו בהרחבה על הטעמים השיקומיים המחייבים לטעמם היעתרות לבקשת שירות המבחן. המדינה מצידה מבקשת להשאיר את החלטתו של בית המשפט המחוזי על כנה.

4.

שקלנו את טיעוני הצדדים. בנקודת הזמן הנוכחית, לא מצאנו עילה להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי. זאת, בשים לב להסכמת הצדדים בהסדר הטיעון שמתייחסת – בין היתר – לרכיב שהסרתו מתבקשת היום, לפרק הזמן הקצר שחלף ממועד ההסכמה להגשת הבקשה, כמו גם לעדיפות שנתן בית המשפט המחוזי לאינטרס הציבורי. בצד האמור, איננו שוללים קטגורית בקשה עתידית של שירות המבחן לבית המשפט המחוזי לתיקון צו המבחן בחלוף פרק זמן נוסף, וככל שתהיה תשתית מוצקה שתאפשר להצביע על הפחתת הסיכון הנשקף מהמערער. נדגיש כי אין אנו נוטעים מסמרות בהתייחס לפנייה עתידית לבית המשפט המחוזי ככל שתיעשה, ובית המשפט המחוזי יעשה כחוכמתו.

בנתון להערתנו זו, הערעור נדחה אפוא.