ע"פ 8047/07 שלמה גור נ. עזר מציון

השופט א' א' לוי:

1.

המשיבה, "עזר מציון", היא עמותה רשומה הפועלת בתחום הסיוע לחולים, מוגבלים, נזקקים ובני משפחותיהם, באמצעות התרמה של הצבור. עד לחודש אפריל 2007 פעלו המערערים מטעם המשיבה כדי להחתים תורמים על הוראות קבע כדי לממן את פעילותה. משגילתה המשיבה כי המערערים מגייסים תרומות גם לגוף אחר תוך שימוש בסמל המורכב מהאותיות "עמי" על רקע של מגן דוד, הדומה לסמלה-שלה, היא הודיעה למערערים על הפסקת ההתקשרות עמם.

2.

בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי, טענה המשיבה כי המערערים הגישו בקשה לרשום סימן מסחרי הכולל את המלה "עמי" על רקע מגן דוד, ועל כן ביקשה כי בית המשפט יאסור על המערערים לעשות שימוש בסימן זה, כדי שלא להטעות ולא לעשות שימוש במוניטין שלה.

בעת שהגישה את תביעתה לבית משפט קמא, עתרה המשיבה לסעד ארעי במעמד צד אחד, ברוח הסעד העיקרי שבתביעתה, וזה ניתן לה. ביום כ"ד בתמוז התשס"ד (10.7.07) אישר בית המשפט את הצו לאחר דיון שקיים במעמד שני הצדדים, תוך שהוא אוסר על המערערים (בלשון המקור) " לעשות שימוש בסימן הכולל את האותיות "עמי" על רקע מגן דוד ו/או בשם "עמי" ואו בכל סימן הדומה לסימן האמור".

3.

בחודש יוני 2007 חזרה המשיבה לבית המשפט, ובפיה הטענה כי המערערים הפרו את הצו הארעי. אותה גרסה נסמכה על עדויותיהם של שניים: שרה בלס וצחי זאבי, אשר טענו כי פעילים של המערערים פנו אליהם תוך שהם מציגים עצמם כשליחיה של המשיבה, וביקשו להחתימם על הוראות קבע. במהלך הדיון בפני בית משפט קמא לא חקר המערער, שהתייצב ללא הפרקליט המייצג אותו, את עדי המשיבה, בנימוק שהוא אינו יודע לשאול שאלות. ברם, גם מדבריו-שלו עלה כי נעשה גם נעשה שימוש אסור במלה "עמי", ועל כן נקבע כי המערערים הפרו את הצו הארעי שניתן על ידי בית המשפט. בעקבות כך, נפסק קנס בסך 10,000 ש"ח אותו ישלמו המערערים בגין כל הפרה עתידית של הצו. כמו כן, הם חויבו בהוצאות המשיבה בסכום של 20,000 ש"ח.

4.

המערערים משיגים בפנינו על החלטת בית המשפט המחוזי האמורה, והם מבקשים כי נבטלה ונשיב את הדיון לערכאה הראשונה. נטען, כי ליום הדיון בפני בית משפט קמא (11.7.07), נקבע דיון אחר לבא-כוח המערערים בפני בית המשפט הגבוה לצדק, ועל כן נאלץ מערער 1 לקיים את הדין ללא יעוץ משפטי, ומבלי שיש לו הכשרה לכך. בא-כוח המערערים סבור כי בנסיבות אלו היה על בית המשפט המחוזי לדחות את הדיון, כדי לאפשר למערערים למצות את זכותם להליך הוגן.

5.

אין בידינו לקבל את הערעור. הדיון בבקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט נקבעה במקור ליום 1.7.07, אולם המערערים לא התייצבו לדיון, ודקות ספורות לפני השעה היעודה הודיע בא-כוח המערערים לבא-כוח המשיבה כי נחבל בגבו. עקב כך נדחה הדיון ליום 11.7.07, אולם גם למועד זה לא התייצב בא-כוח המערערים, הואיל וביום 8.7.07 שכר את שרותיו לקוח אחר כדי שייצגו בהליך אחר בפני בית המשפט הגבוה לצדק. לו היה עו"ד רפאלוב פרקליטם היחיד של המערערים, היינו נוטים לקבוע כי יש ממש בטרונייתו לפיה נבצר ממנו מלהתייצב בשני דיונים שנקבעו לאותה שעה בפני ערכאות שונות. ברם, המערערים יוצגו בהליכים אלה גם על ידי עו"ד קירשנבאום, ולפיכך, אי התייצבות מי משני הפרקליטים בפני בית המשפט המחוזי, כמוה כהעמדתה של הערכאה קמא בפני עובדה מוגמרת. עם התנהגות זו אין להשלים, ועל כן רשאי היה בית משפט המחוזי להמשיך בהליך עד לסופו, ומשהוכח בפניו כי הצו הארעי הופר, הוא היה רשאי לקבוע אמצעי אכיפה כדי למנוע את הפרתו בעתיד.

6.

עניין נוסף לו ראינו להתייחס, הם דברים שנכללו בסעיף 3 לפרק שהוגדר בנימוקי הערעור כ"רקע עובדתי והליכים קודמים". נטען, כי ראוי היה שהשופט המלומד של בית משפט קמא יפסול את עצמו מלדון בהליך בו מעורבת המשיבה, הואיל ובתו מעניקה לה שירותים כפסיכולוגית קלינית. על טענה זו הגיב בא-כוח המשיבה באומרו (ראו סעיף 43 של עיקרי טיעון המשיבה), כי בפתח הדיון בבקשה לצו מניעה, הודיע כב' השופט זפט לצדדים, כי בתו עובדת מספר שעות בשבוע ב"עזר מציון", ושני הצדדים " השיבו מיידית באותו מעמד כי אין להם כל הסתייגות מכך שכב' השופט זפט ידון בעניינם ". דברים אלה, עליהם חזר בא-כוח המשיבה גם בפנינו, לא הוכחשו על ידי עו"ד רפאלוב, ולפיכך לא נותר לנו אלא לתהות כיצד ההין פרקליט זה לטעון כי נפל פגם בהתנהלותו של השופט קמא כאשר לא פסל את עצמו, ואולי נדרש עו"ד רפאלוב לטיעון זה רק משום דלותם של נימוקי הערעור האחרים שהיו בפיו?

7.

כך או כך, האמצעים בהם נקט בית המשפט המחוזי כנגד המערערים, לא כללו הטלתו של חיוב מיידי, באשר הוא הסתפק בקביעת שיעורו של הקנס אותו ישלמו בגין הפרה עתידית של הצו. אכן, המערערים חויבו לשלם למשיבה את הוצאותיה, אולם בכך אין חדש, שהרי כך נוהגים במי שאילץ את בעל דינו לפנות לבית המשפט כדי לזכות בסעד לו

הוא זכאי על פי דין.

8.

נוכח האמור, אנו מחליטים לדחות את הערעור. המערערים ישלמו למשיבה את שכר טרחתו של בא-כוחה בסכום של 20,000 ש"ח.