ע"פ 805/98 עאטף עודה נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירה של הריגה ובית המשפט המחוזי השית עליו ברוב דעות עונש מאסר לתקופה של 17 שנים מיום מעצרו. שופט המיעוט סבר שהיה מקום להטיל עליו את עונש המאסר המירבי הקבוע בחוק - 20 שנות מאסר לריצוי בפועל.

2.מעשה שהיה כך היה: כאשר המערער גילה לאחר נישואיו שאשתו אינה בתולה, נתברר לו מפיה כי פלוני, הקרבן, הוא שגרם לדבר לאחר שכפה את עצמו על האשה. בנסיבות אלו החליטו המערער, גיסו של המערער והאשה - כך נכתב בכתב האישום המתוקן - לפגוע בקרבן באופן קשה ולהצית את מכוניתו. האשה נאותה לשמש כפתיון לקרבן, קבעה עימו פגישה ובמהלך המפגש שביניהם ירה המערער בקרבן ארבע עשרה יריות והוא נהרג.

בית המשפט המחוזי נתן דעתו למצבו הנפשי של המערער, הסובל מהפרעת אישיות ולשאר נסיבותיו האישיות והחליט להשית ע ל המערער את העונש כפי שצוין לעיל. לפנינו טען הסניגור המלומד שבית המשפט המחוזי לא נתן את דעתו במידה מספקת לאישיותו של המערער, לקורות חייו ולשאר הנסיבות והוא עתר להתערב בעונש. מנגד טענה גב' כץ כי בית משפט קמא נתן משקל מתאים לכל השיקולים הרלבנטיים.

שקלנו את טענותיהם של המדינה ושל הסניגור והגענו לכלל מסקנה שאין עילה מספקת להתערב בעונש. אין ספק בדבר שהיה מדובר בארוע מתוכנן, שהביא לתוצאה קטלנית, כאשר הנסיבות העובדתיות שבהן הורשע המערער קרובות ביותר לעבירה של רצח.

לפיכך אנו דוחים את הערעור.