ע"פ 8050/03 רון דורון נ. מדינת ישראל

העורר הורשע בבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו בגרימת מוות ברשלנות של הולך רגל ועונשו נגזר לעונשים מספר, בהם פסילה מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים. בית-משפט השלום הורה על עיכוב ביצועו של עונש הפסילה עד ליום 1.9.03. העורר ערער לבית-המשפט המחוזי על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין, וכלוואי לערעור ביקש כי עונש שלילת הרשיון יעוכב עד לאחר הערעור. בית-המשפט המחוזי סירב להיעתר לבקשת העיכוב ככל שהמדובר הוא בפסילת רשיון הנהיגה, ובלשונו בהחלטתו: "אין עיכוב ביצוע לעניין הפסילה ...". על החלטה זו הערר שלפניי.

בין שאר טענותיו קובל העורר על כך שבית-המשפט המחוזי החליט לדחות את בקשתו לעיכוב ביצוע עונש הפסילה אך על סמך הבקשה בכתב הקצרה שהוגשה לו ובלא ששמע השלמות טיעון על-פה. כך, למשל, טוען העורר כי במקצועו הוא איש שיווק בכיר, נדרש הוא לניידות רבה בכל חלקי הארץ, ומשמעות פסילת רשיונו משמעות קשה היא ביותר עבורו. לטענת באי-כוח העורר ראוי היה שבית-המשפט ישמע מפיו השלמות טיעונים על-פה, ולו בקצרה, ולטענתו לו שמע בית-המשפט טיעונים בעניין עונש הפסילה אפשר היה משתכנע בצידקת הבקשה לעיכוב ביצוע.

טענתו של העורר יפה היא בעיניי. עונש פסילת רשיון לפלוני עשוי לפגוע אך בנוחותו של פלוני, ואילו עונש פסילה לאלמוני עלול להוות מכה אנושה לאורח חייו ולפרנסתו. בית-משפט ראוי לו שישמע טיעונים בעניין זה, ומשלא שמע טיעונים אבקש אותו כי ישמע טיעונים.

אני מחליט לקבל את הערר במובן זה שבקשת העורר לעיכוב ביצוע עונש השלילה תעלה ותבוא שוב לפני בית-המשפט המחוזי, ובית-המשפט יחליט בערר לאחר שמיעת באי-כוח בעלי-הדין. הואיל ושלילת הרשיון החלה ביום 1.9.03, דהיינו: העורר פסול מנהיגה במכונית כהיום הזה, אבקש מאת בית-המשפט המחוזי כי ישמע את טיעוני העורר באחד הימים של השבוע שתחילתו ביום 14.9.03. אינני מתערב בהחלטה שלא לעכב לעת הזו את עונש הפסילה, אך אם לא יישמע הערר במועד כאמור לעיל כי אז יהיה העורר רשאי לחדש את עררו לפניי בבקשה כי עונש הפסילה יעוכב עד להכרעת בית-המשפט המחוזי.

היום, י"ג באלול תשס"ג (10.9.2003).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03080500_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il