ע"פ 8062/06 עבדללה ג'ברין נ. מדינת ישראל

1.זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ואגו ) בב"ש 21205/06 מיום 19.7.06, בגדרה נדחתה בקשת המערער לעכב את ריצוי עונש פסילת רישיון הנהיגה שהושת עליו בת"פ 2639/03 בבית משפט השלום בבאר שבע.

2.המערער הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון ובצירוף תיקים, בשתי עבירות של נהיגת רכב מנועי ללא רישיון נהיגה תקף; שתי עבירות של שימוש במסמך מזויף וכן בעבירה של אי מילוי חובות נהג המעורב בתאונה. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בשלישית, שעל יסודו הורשע המערער בת"פ 2639/03, ביום 6.3.02 נהג המערער במשאית מסוג גרר תומך, שמשקלה הכולל מעל 15 טון, כשאין ברשותו רישיון נהיגה תקף לנהיגת משאית ותוך שימוש ברישיון נהיגה מזויף. המערער פגע בהולכת רגל שהחלה לחצות את הכביש במעבר חציה. הולכת הרגל נפלה ונחבלה קלות. לאחר התאונה עצר את המשאית וניגש להולכת הרגל, ומיד לאחר מכן עזב את המקום, מבלי שמסר לאיש את פרטיו האישיים. על פי העובדות בכתב האישום בת"פ 1564/04 (התיק המצורף), שגם בו הורשע המערער, ביום 29.6.04 נהג המערער במשאית שמשקלה מעל 15 טון, עם נגרר, למרות שלא היה לו רישיון נהיגה ברכב מעל 15 טון. באותו מועד, השתמש המערער ברישיון מזויף, בו נרשם כי הוא רשאי לנהוג ברכב משא שמשקלו 15 טון ומעלה, בכך שהציג אותו בפני מאבטח בנמל אשדוד בידעו כי הרישיון מזויף.

3.בגזר דינו ציין בית משפט השלום כי לחובת המערער עומדות 48 הרשעות תעבורה קודמות, במגוון עבירות. בית המשפט קבע כי העבירות אותן ביצע המערער במסגרת התיק הנוכחי הינן עבירות חמורות ביותר, וכי רק "בנס" הפגיעה בהולכת הרגל הייתה קלה.

בית המשפט גזר על המערער 8 חודשי מאסר בפועל; 15 חודשי מאסר על תנאי; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 12 חודשים מיום שחרורו, לכל סוגי כלי הרכב. בית המשפט עיכב את ביצע המאסר למשך 30 יום, אך לא עיכב את עונש הפסילה.

המערער ערער לבית המשפט המחוזי על הרשעתו ועל העונש שנגזר עליו. בגדר הערעור הגיש בקשה לעיכוב ביצוע העונשים שהושתו עליו. המערער טען כי המשיבה חרגה מהמוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. ביום 28.6.06 נעתר בית המשפט המחוזי ( כבוד השופט הנדל ) לבקשת המערער לעכב את ביצוע עונש המאסר. ביום 19.7.06 נערך דיון בבית המשפט המחוזי (כבוד השופט ואגו ) בעניין עיכוב ביצוע עונש הפסילה. בית המשפט דחה את הבקשה, בקבעו שסיכויי הערעור בעניין עונש הפסילה קלושים, בשל חומרת העבירות ובהינתן שבעסקת הטיעון בין הצדדים הוסכם כי המדינה תהיה רשאית לבקש להטיל על המערער עונש פסילה. כן הדגיש בית המשפט את החשיבות שביישומם המיידי של עונשי פסילת רישיון. ביום 29.8.06 הגיש המערער בקשה ל"עיון חוזר בבקשה לעיכוב ריצוי הפסילה". המערער נימק בקשתו בכך שאושר לו להוציא רישיון נהיגה לדרגה 13, וכל שנותר לו לצורך קבלת הרישיון הוא לעבור מבחן מעשי. המערער ביקש אפוא כי בית המשפט יעכב את יתרת הפסילה למשך 30 יום לצורך מטרה זו. בקשתו נדחתה.

4.המערער טוען כי טעה בית משפט קמא בכך שלא עיכב את פסילת הרישיון, למרות שהוא עלול לרצות את מרבית תקופת הפסילה עד לדיון בערעורו. עוד טוען הוא כי בית משפט קמא לא התייחס לכך שבקשתו היא לעכב את עונש הפסילה לזמן קצר בלבד, כדי לאפשר לו לעבור את מבחני הרישוי לצורך קבלת רישיון נהיגה לדרגה 13. בטיעונו לפניי, צמצם המערער את בקשתו לעיכוב הביצוע לשבוע ימים בלבד, באמרו כי אינו זקוק לרישיון לשם נהיגה, אלא רק לשם הצגתו בפני הרשות לצורך הוצאת רישיון נהיגה לדרגה 13. כן טען הוא כי המשיבה חרגה מהמוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון בטיעונה לעונש.

5.לאחר ששקלתי את נימוקי הערעור, באתי למסקנה כי דינו להידחות. בהחלטתו אם לעכב את ביצוע גזר הדין אם לאו, יאזן בית המשפט בין האינטרס הפרטי והציבורי על רקע נסיבות העניין (ראו ע "פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, פסקה 18 מפי השופטת ביניש ). במסגרת איזון זה יובא בחשבון, בין היתר, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו. מעיון בטיעוני המערער, אינני יכול לומר כי סיכוייו בעניין פסילת הרישיון מצדיקים את עיכוב הביצוע (ואינני נדרש כלל לסיכויי הערעור לגבי שאר מרכיבי העונש). בית המשפט המחוזי קבע כי על פי הסדר הטיעון הייתה המדינה רשאית לעתור לפסילת רישיונו של המערער, ולא נמצאה לי עילה להתערב בקביעה זו.

כן לא ראיתי להיעתר לבקשת המערער כי רישיון הנהיגה שלו יוחזר לו, רק כדי שיימצא בידו לצורך הצגתו לרשות לשם שדרוגו. הדבר דומה, כדברי המשיבה, לאדם המבקש להשתחרר ממאסר לזמן קצוב כדי להסדיר את ענייניו הפרטיים. אכן, אך טבעי הוא כי עונש שהושת על מי שהורשע בדין יכביד עליו ויגרום לו אי נוחויות שונות, ישירות ועקיפות. כתוצאה מהעונש, הנענש נפגע ומאבד הזדמנויות. אין בכך בלבד כדי להביא למסקנה כי יש לדחות את ביצוע העונש. דברים אלה אמורים במיוחד במקרה כמו זה שלפניי, בו בקשתו של המערער מתקשרת ישירות לאותה זכות אשר העונש שהוטל עליו בא לשלול ממנו.

הערעור נדחה.