ע"פ 8072/11 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לא מצאנו ממש בערעור, לא לענין ההרשעה ולא לענין העונש.

2.

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות ובהחזקת סכין שלא כדין. המתלוננת, ילידת 1951, נתקלה בשעת בוקר מוקדמת במערער, יליד 1987, בסמוך לדוכן לממכר ירקות. המערער עמד ליד רכבו. הוא הניף סכין לעבר המתלוננת, משך אותה בכוח והפיל אותה, מנע ממנה לצעוק, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, אך לא עלה בידו לעשות יותר מזה, כיוון שהמתלוננת זעקה לעזרה, ואחרים הגיעו. המערער נמלט מן המקום.

3.

ההרשעה מבוססת בעיקרה על כך שהמתלוננת זכרה את חמשת הספרות האחרונות של רכבו של התוקף ואת צבעו. וכך, לאחר אלמינציה של מספר מועט של רכבים אחרים, הגיעה המשטרה למערער שרכבו מסתיים בספרות האמורות. היה גם זיהוי ספונטאני בתחנת המשטרה ובנוסף המתלוננת תיארה שהתוקף היה מגמגם, דבר העונה על תיאורו של המערער. המערער טען תחילה כי ישן כל הלילה בביתו, אך לבסוף הסתבר כי מילא דלק בתחנת דלק רק שעתיים-שלוש לפני האירוע. היו חיזוקים נוספים לעדות המתלוננת, ולא נאריך. אלו ראיות מספיקות להרשעה, ומותר היה לערכאה הראשונה לסמוך על ראיות אלה. בא כוח המערער מנה סתירות אלו ואחרות בעדותה של המתלוננת, סתירות הנובעות לפי קביעת בית המשפט המחוזי מבושה של המתלוננת לספר על אשר אירע באמת. בית המשפט האמין למתלוננת ולא ראינו עילה להתערב בכך.

4.

על המערער הוטלו 5 שנות מאסר, הופעל במצטבר מאסר על-תנאי של 6 חודשים. הוטלו מאסרים על תנאי והמערער חוייב לשלם למתלוננת 10,000 ₪. לא ראינו מקום להתערב באף אחד מן הרכיבים האמורים של גזר הדין. המעשה גרם למתלוננת טראומה קשה. למערער עבר קודם. רמת מסוכנותו המינית הוערכה כגבוהה הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. יש להגן על הציבור מפניו.

5.

הערעור על שני חלקיו נדחה.