ע"פ 8096/06 חוסיין עוסמאן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 1.7.05, בשעות אחר הצהריים, וליד ביתו של המערער בסכנין, פרצה קטטה על רקע של סכסוך בין משפחות, בה נטלו חלק המערער, בנו איאד ואחרים, ומנגד היו מעורבים בה חמשת ילדי

אחיו של המערער, סובחי עוסמאן. בעקבות כך נדרשה התערבותם של נכבדי המקום, אשר השלימו בין הניצים, והמערער אף הודיע כי הוא מסתלק מכוונתו להגיש נגד יריביו תלונה. ברם, הרוחות שבו והתלהטו בשעה 23:00 לערך, והפעם היה המערער מצויד במקל, בעוד שבנו איאד אחז בסכין. נטען, כי המערער תקף עם המקל את גיסתו, סהילה (אשתו של סובחי), כאשר הכה אותה בפניה וגרם לה חבלות חמורות (שבר באף, נפיחות והמטומה, וסטייה של עצמות האף), דבר שהצריך ניתוח לשחזור עצמות האף. ועוד נטען, כי המערער הוסיף ותקף את בן אחיו, איסלאם, וגרם לו חבלה חמורה, בעוד שבנו איאד דקר אותו עם הסכין בגבו.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, והוסיף והודה בעובדותיו של כתב אישום נוסף בו יוחסו לו עבירות של איומים, הדחת עדים והפרת הוראה חוקית. בעקבות כך נדון המערער לחמש שנות מאסר, מחציתן בפועל ומחציתן על-תנאי.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. נטען, כי כחודשיים לאחר האירועים האלימים נערכה סולחה בין המשפחות, ובגדרה הועברה למשפחת הנפגעים חלקת אדמה ששווייה נאמד בין 200 ל-300 אלף ש"ח. אולם, אף שהמערער ומשפחתו מילאו אחר התחייבויותיהם על פי הסכם הסולחה, נמנעו יריביהם מלעשות זאת, והוסיפו להתנכל למשפחת המערער ולהטרידם בתלונות שווא שהגישו למשטרת ישראל. במישור האישי נטען, כי המערער, ששוב אינו אדם צעיר, הנו אדם נורמטיבי, עורך דין בהכשרתו, שהרבה להתנדב לטובת הקהילה, הודה והביע חרטה עמוקה על מעורבותו בפלילים. כן הודגש בפנינו החשש שבעקבות ההרשעה תישלל מהמערער חברותו בלשכת עורכי הדין, ובעובדה זו בנוסף למאסרו הממושך כרוכים נזקים כלכליים ניכרים.

לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בגזר הדין. הנימוקים שהובאו בפנינו מפי בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד א' פיש, נטענו גם בפני הערכאה הדיונית, והיא נתנה עליהם את דעתה שעה שניגשה לגזור את העונש. אכן, האסון שהמיט המערער על עצמו ועל בני משפחתו במעשיו הנחפזים, קשה הוא, וככל הנראה יידרש עוד זמן רב עד שיצליח לשקם מחדש את חייו. אולם, העבירות בהן חטא הן חלק מרוח האלימות ששוטפת את החברה בישראל, ואשר גבתה עד כה מחיר כבד בחיים אדם בעוד רבים אחרים נושאים את צלקותיה על גופם. דווקא משום השכלתו של המערער והיותו אדם נורמטיבי, אתה מצפה כי ינהג בריסון, וככל שקשות וחמורות היו ההתגרויות של יריביו, הוא היה מצווה להסתייע באנשי החוק ולא ליטול את החוק לידיו. השימוש שעשו המערער ובנו בכלי משחית, רק מעצימים את גודל כישלונם, ועל כן, וחרף ההבנה למצב אליו נקלע המערער, לא ראינו מקום להקל עמו.

הערר נדחה.