ע"פ 8103/99 באסל ראשיד נ. מדינת ישראל

אנו סבורים שבית המשפט המחוזי יכול היה לסמוך על עדתו של השוטר מר גבריאל בן חיים שדלק אחרי המערער, אשר העיד במשפט שראה את המערער משליך מידו את הארנק אותו חטף מהמתלוננת וכי שמר על קשר עין רצוף עם המערער במנוסתו. בנסיבות כפי שהוכחו במשפט אין בדעתנו להתערב במסקנתה של השופטת המלומדת שדחתה את טענת פרקליט המערער לגבי לבושו של מרשהו. לענין זה יכול היה השופט המלומד לקבוע שאין סתירה של ממש בין עדות השוטר ועדות המתלוננת. נחה איפוא דעתנו שאין ספק סביר בזהותו של המערער כמי שחטף את ארנקה של המתלוננת והנסיבות שהוכחו אינן מותירות גם ספק שמדובר בעבירה של שוד ולא בעבירה של גניבה בלבד.

לפיכך יש לדחות את הערעור ככל שהדבר נוגע להרשעה.

אין עילה להתערב גם בעונש. המערער הורשע נוסף לעבירת השוד גם בעבירות נוספות של התחזות כאדם אחר, הכשלת שוטר במילוי תפקידו ושיבוש מהלכי חקירה, ואת העבירות נשוא ההרשעה ביצע יומיים בלבד לאחר ששוחרר ברשיון. לחובתו אף נרשמו עבירות קודמות ואת המעשים שיוחסו לו הוא ביצע שעה ששני מאסרים על תנאי היו תלויים ועומדים כנגדו.

אנו דוחים את הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש כאחד.