ע"פ 8116/10 מרעי אבו עמאר נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

בפנינו ערעור על גזר דין שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' זלוצ'ובר). בית המשפט השית על המערער 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצר), מאסר מותנה בן עשרה חודשים, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה במשך 18 חודשים מיום שחרורו מן הכלא וקנס בסך 18,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתו. גזר הדין ניתן לאחר שהמערער הורשע, על פי הודייתו, בעבירות של נהיגה בפזיזות, לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – החוק ), היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק והעלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק. הודייתו של המערער ניתנה בעקבות השגתו של הסדר טיעון שהביא לתיקונו של כתב האישום המקורי. הסדר הטיעון לא כלל התייחסות לעונש.

2.

אלה בתמצית הן העובדות בהן הודה המערער: ביום 8.11.09 נהג המערער ברכב כלשהו בכביש המגיע ליישוב אשכולות, באזור קו התפר שבין ישראל לשטחיה של הרשות הפלסטינית. בקרבת מקום ועל אותו כביש נסע רכב צבאי ובו שני אנשי מילואים שתפקידם היה לסכל חדירה בלתי חוקית לשטח ישראל. המערער העלה לרכבו חמישה נוסעים והמשיך בנסיעה בכביש. אנשי המילואים סימנו למערער לעצור. המערער בלם את רכבו במרחק רב מן הרכב הצבאי, ביצע פניית פרסה על הכביש והחל בנסיעה בכיוון ההפוך. החיילים נסעו ברכב הצבאי אחרי רכבו של המערער. בנקודה כלשהי הוריד המערער את הנוסעים מרכבו וביצע פניית פרסה נוספת ונסע מול הרכב הצבאי. המערער הגביר את המהירות ברכבו והנהג ברכב הצבאי הסיט את הרכב לצד הכביש ועצרו. המערער המשיך בנסיעה והתנגש בעוצמה בצידו של הרכב הצבאי. כתוצאה מן ההתנגשות נפגע אחד החיילים ברכב הצבאי. המערער המשיך בנסיעה. החיילים שברכב דיווחו ברשת הקשר על שאירע ובעקבות זאת התייצב חייל בצומת בכיוון נסיעתו של המערער. החייל הורה למערער לעצור. המערער קילל את החייל ונמלט בנסיעה מן המקום. אנשי משטרה שקיבלו דיווח לגבי האירועים עצרו את רכבו של המערער בהמשך נסיעתו. בנוסף לפציעה של אחד החיילים ברכב הצבאי, נגרם נזק הן לרכב הצבאי והן למכוניתו של המערער.

3.

בפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר. מן התסקיר עלה כי המערער הינו בן 27 שנים, נשוי ואב לשני ילדים. קצינת המבחן התרשמה כי המערער נוטל אחריות על מעשיו וכי הוא יוכל להפיק תועלת מהליך טיפולי. בתסקיר אף נאמר, כי הוצע למערער להשתלב בטיפול במסגרת שירות המבחן וכי הוא הסכים לכך. השירות המליץ שיוטל מאסר קצר לריצוי בעבודות שירות וכן שהמערער יועמד בפיקוח לתקופה של שנה. כפי שעולה מגזר הדין, לא ראה בית המשפט המחוזי לנכון לאמץ את המלצתו של שירות המבחן. בית המשפט הדגיש, כי המערער סיכן בנהיגתו הן את עצמו והן את חיילי המילואים וגרם נזק לשני כלי הרכב. כמו כן היפנה בית המשפט לעבר הפלילי של המערער וכן לעברו בתחום עבירות התעבורה וכי הוא כבר ריצה בעבר עונש מאסר. לצד הקולה צוין גילו הצעיר של המערער, היותו נשוי והעובדה שהודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן.

4.

פרקליטו של המערער חזר בפנינו על הטענות שהועלו בערכאה דלמטה וכן הסתמך על התסקיר הנוסף שהוגש לבית משפט זה. בין היתר היפנה הפרקליט לכך שלאחרונה התאבד אח של המערער וזאת בנוכחות המערער ובנוכחותם של בני משפחה אחרים. יצוין, כי בתסקיר החדש כתבה קצינת המבחן כי אם בית המשפט יראה לנכון להעדיף "ענישה שיקומית" ממליץ השירות על הטלת צו מבחן בנוסף למאסר מחוץ לכותלי הכלא. המשיבה מצידה הדגישה את עברו של הנאשם הן בתחום הפלילי הרגיל והן בתחום התעבורה.

5.

דעתנו היא שדינו של הערעור להידחות. הערכאה הדיונית לא השיתה עונש חריג בחומרתו, ובוודאי שהעונש אינו סוטה מן הנהוג והמקובל עד כדי שיהא צידוק להתערבות של ערכאת הערעור. יש לזכור, כי נהיגתו של המערער מצביעה על זלזול נמשך בחוק. המערער פגע תוך כדי נסיעה ברכב הצבאי, לא ציית כאשר נדרש לעצור, העליב את החייל שביקש כי יעצור, השמיע קללה כלפי החייל ונמלט מן המקום. אכן, המערער לא הורשע בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 לחוק. אילו הוא היה מורשע בעבירה כזו, ניתן להניח שהעונש היה חמור בהרבה מזה שהוטל בסופו של דבר. אף לא ניתן להתעלם מן הנתונים שבתדפיסים מהמרשם הפלילי. מתברר, כי המערער הורשע בעבר בעבירת אלימות וכן בעבירה הנוגעת לרכב. הוא אף ריצה מאסר בן תשעה חודשים. לחובתו עשרות רישומים בעבירות תעבורה מסוגים שונים. כאשר ניצבים אנו בפני נתונים כאלה, בוודאי שאין להקל עם המערער ביחס לעונש שהשית בית משפט קמא. אף אין מקום לאמץ את המלצותיו של שירות המבחן.

6.

הערעור נדחה.