ע"פ 813/10 מרדכי אוזן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בפרשה בה עוסקים הערעורים שבפנינו היו מעורבים מספר אנשים – תאופיק אבו סייף (המערער בע"פ 922/10, להלן: תאופיק), מרדכי אוזן (המערער בע"פ 813/10, להלן: מרדכי), ז'ק מיור (להלן: ז'ק), קמרן שרחון (להלן: קמרן) ואבי לוי (להלן: אבי). בכתב אישום שהוגש נגד ארבעת הראשונים נטען, כי במהלך שנת 2008 הם קשרו ביחד עם אבי לייצא סם מסוכן מסוג קוקאין מדרום אמריקה, להעבירו לספרד, ומשם לייבאו לישראל. תחילה פנו תאופיק ומרדכי לאבי כדי שיאתר עבורם בלדר, והוא פנה לקמרן ומשזה סרב נעשתה פנייה לז'ק וזה הסכים ליטול על עצמו את המשימה. ז'ק טס לברצלונה שבספרד שם פגש אותו מרדכי, ומשהאחרון התרשם כי ג'ק יתקשה לבצע את המלאכה לבדו, הוא צרף אליו אדם נוסף (להלן: האחר), והשניים המשיכו בטיסה ללימה שבפרו. האחר הביא את הסם שהיה ארוז במארזים קטנים, וג'ק החדיר לגופו 62 מהם ומארז נוסף הניח בתיקו. בסך הכל נשא עמו ז'ק קוקאין במשקל של כ- 504 גרם . בתאריך 2.12.08 המריא ג'ק לישראל דרך ברצלונה, ובהגיעו לנתב"ג נעצר. הוא אושפז בבית חולים, שם פלט את הסם שהיה אצור בגופו.

בחודש חשון התש"ע (אוקטובר 2009) הודו המערערים, ג'ק וקמרן בעובדות שיוחסו להם, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע וייצוא וייבוא סם מסוכן. כמו כן, הורשע מרדכי בעבירה של החזקת סם מסוכן, לאחר שנמצא בביתו חשיש במשקל של כ- 9 גרם . בגדרו של הסכם טיעון עתרה המשיבה לגזור למערערים חמש וחצי שנות מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. בסופו של יום דן בית המשפט המחוזי את המערערים ל-5 שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 15,000 ש"ח. כמו כן, חולטו כספים של המערערים ושני רכבים של תאופיק. להשלמת התמונה נוסיף, כי ג'ק נדון לשנתיים מאסר, קמרן ל-3 שנות מאסר, ולשניים נגזרו גם מאסר על-תנאי וקנסות.

הערעורים שבפנינו מופנים נגד העונש. נטען, כי גזר הדין נוטה לחומרה יתרה ולא ניתן בו משקל הולם להודאת המערערים שחסכה את העדתם של עדים רבים, ולקשיים הראייתיים שעמדו בדרכה של התביעה. תאופיק מלין גם על ההחלטה לחלט את רכושו, הואיל ועניין זה לא הוסכם בגדר הסכם הטיעון. עוד נטען, כי אחד הרכבים שייך לאשתו של תאופיק, ורכש אותו עבורה אביה מכספים בהם זכה בהגרלה. עוד נטען, כי בית המשפט הכריע בסוגיית החילוט מבלי לאפשר למי שטוען לזכות ברכוש להביא בפניו את השגותיו. באשר לרכב האחר שחולט כחלק מרכושו של תאופיק, נטען כי הוא שייך לקרוב משפחתו שאיפשר לאשתו של תאופיק להשתמש בו.

אין בידינו להיעתר לערעור המכוון נגד העונש. כאמור, הודאת המערערים בעובדות המפלילות שיוחסו להם היתה מכוח הסכם טיעון שבגדרו הציגו הצדדים מסגרת ענישה. הנחת המוצא היא שלוּ סברו המערערים כי הרף הגבוה של העונש המוצע חורג ממתחם הסבירות, הם לא היו מצטרפים להסכם הטיעון. ולהיפך, היותם צד להסכם משמעה כי גם בעיניהם העונש לו עתרה המשיבה, אינו חורג ממתחם הסבירות, וממילא אין מקום לשנות ממנו. לא זו אף זו, המערערים חטאו בעבירות אשר חומרתן מופלגת ונזקן לציבור אינו טעון הוכחה, ובנסיבות אלו לא גילינו חומרה כלשהי בתקופת המאסר שהושתה עליהם.

באשר להחלטה בדבר החילוט – אכן, תאופיק הבהיר באמצעות בא-כוחו כי עתירת המשיבה לחילוט הרכוש לא נכללה בגדרו של הסכם הטיעון. אולם, משעמדה באת-כוח המשיבה על זכותה לעתור גם לסעד זה, היתה פתוחה בפני המערערים האפשרות לחזור בהם מהודאתם ולנהל את משפטם מראשית עד אחרית, ועובדה היא שהם לא נהגו כך. עם זאת, ההחלטה גופה מעוררת קשיים, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. על רקע זה החלפנו דברים עם עו"ד שלבי, בא-כוחו של תאופיק, ועו"ד פרוש, באת-כוחה של המשיבה, ובעקבות כך הוסכם כי ההחלטה בדבר החילוט תבוטל, והדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיקיים דיון מחודש בסוגיה זו, הפעם מכוח הוראתו של סעיף 36ב לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.