פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
817/11
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט י' עמית
המערער:
מחמוד עוסמאן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה, מיום 6.1.2011, ב-ת"פ 35112-03-10, שניתן על ידי סגן הנשיא
א' שיף
תאריך הישיבה:
י"ג בסיון התשע"א
(15.6.2011)
בשם המערער:
עו"ד פיראס ג'ראר
בשם המשיבה:
עו"ד נעמי כץ לולב
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בתאריך 10.7.09 הגיע המערער, במסגרת עבודתו, לאתר פינוי גזם שבכפר ורדים. הוא הדליק גפרור והשליכו לעבר שתי ערימות גזם, וכתוצאה מכך נגרמה שריפה. לאחר שהעשן היתמר, עזב המערער את המקום מבלי להזעיק את כוחות הכיבוי.
המערער הודה בעובדות האמורות, ובית המשפט המחוזי בחיפה הרשיעו בעבירת הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, כאשר מוסכם על הכל כי במערער התקיים יסוד נפשי של "פזיזות" ולא של "כוונה". בעקבות הרשעתו נדון המערער ל-8 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי, ועל עונש זה הוא משיג בפנינו. נטען, כי גזר הדין סוטה לחומרה מרמת הענישה הנוהגת; ההצתה נבעה מרשלנות והיא לא סיכנה חיי אדם ורכוש; לא ניתן משקל הולם להודאת המערער, להיותו אדם נורמטיבי ולכך שעול פרנסתם של שלושה קטינים מוטל עליו. לפיכך נטען כי כליאתו תהיה כרוכה בנזק העולה על התועלת שבו.
במהלך הדיון בערעור ניסינו להבין מפי בא-כוח המערער מה היו הנסיבות שהובילו את שולחו להדליק גפרור ולהשליכו לעבר ערימת הגזם. על כך נענינו שגם בפי המערער עצמו אין תשובה לכך. והרי הרשעה בעבירת הצתה ("המשלח אש במזיד", בלשון סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין), משמעה (מכוח סעיף 90א לחוק) הוא שהמערער היה מודע לטיב המעשה ולאפשרות שתפרוץ שריפה. מכך מתבקשת המסקנה, שתוך מודעות לחומרת המעשה השליך המערער, סתם כך, גפרור לערימת גזם, ואם נותר בלבו ספק שמעשהו עלול לגרום שריפה, היתה לו הזדמנות לעמוד על כך שהרי הבחין בעשן המיתמר (כאמור בסעיף 3 לעובדות כתב האישום, בהן הודה המערער). בנסיבות אלו לא שוכנענו כי העונש שהושת עליו נוטה לחומרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.
המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום א' בתמוז התשע"א (3.7.2011) עד לשעה 10:00.
ניתן היום, י"ג בסיון התשע"א (15.6.2011).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט