ע"פ 8173/98 אלי אסולין נ. מדינת ישראל

בגין עבירות של חבלה חמורה ופציעה בנסיבות מחמירות ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה, נדון המערער לחמש שנות מאסר בפועל ולשלוש שנות מאסר על תנאי, בתנאים אותם קבע בית המשפט. ערעור המערער הוא על חומרת העונש שהוטל עליו.

את העבירות ביצע המערער כלפי שניים: כלפי המתלונן, אותו דקר המערער במכשיר חד וגרם לו חתך בעומק של 4.5 ס"מ במותן ימין; וכלפי המתלוננת, באירוע אחר, כשהיה בביתה. באותה הזדמנות דרשה ממנו שיעזוב את ביתה, ובעקבות מריבה שהתפתחה ובמהלך נסיעה, הורה לה לעצור את הרכב וחתך עם מכשיר חד את פניה בשני צידיהם, חתכים באורך של שבעה ס"מ כל אחד, אותם היה צריך לתפור.

כפי הנראה, הרקע למעשים היה קנאתו של המערער למתלוננת עמה היה חבר תקופה לא קצרה, אך זו ביקשה לנתק את הקשרים עמו.

נסיבות המקרה הן חמורות. על רקע זה ועל רקע עבירותיו הקודמות הרבות של המערער, כולל עבירות נגד הרכוש, עבירות סמים ועבירות אלימות - המערער גם ריצה עונשי מאסר בעבר - העונש שהוטל עליו אינו מצדיק התערבות. מה גם, שבמסגרת עיסקת טיעון בין הצדדים הוסכם שהעונש יהיה בין ארבע לשבע שנים, כשהמערער טוען לעונש הקל יותר והתביעה לעונש החמור יותר. העונש שהוטל עליו תואם את עיסקת הטיעון.

לא התעלמנו מהטענה בדבר היות המערער שתוי בעת מעשה, אך לא מצאנו שיש בנימוק זה כדי להצדיק בנסיבות המקרה הקלה בעונש.

הערעור נדחה.