ע"פ 82/98 רפי טאעון נ. מדינת ישראל

בחודש ספטמבר 96 פרץ המערער לרכב ונסע עמו מלווה בשותפתו. בדרכם הבחינו באשה הנושאת על כתפה ארנק, והמערער חטף את התיק. כתוצאה מהחטיפה, נפלה האשה על הכביש ונגרמו לה שברים בלסת ובסנטר וכן נחבלה בחלקי גוף אחרים.

כחלוף יומיים בלבד,בצעו המערער ושותפתו שוד נוסף, והפעם של קשיש שנראה סופר את כספו ברחוב, המערער וחברתו עקבו אחריו, תקפו אותו ליד ביתו ונטלו ממנו 6,500$ וכן 800 ש"ח. במהלך המאבק שהתפתח בין המערער לקורבנו, נגרם למערער שבר מרוסק מעל הפיקה של ברך ימין. כמו כן צירף המערער תיקים נוספים בהם הודה, ואלה עוסקים בתקיפה בנסיבות מחמירות, אחזקתו של סם מסוכן ועוד. למערער הרשעות רבות והוא ביצע את העבירות הנוכחיות אף שהיו תלויים נגדו שני עונשי מאסר על תנאי.

לנוכח כל אלה גזר לו בית המשפט המחוזי שבע שנות מאסר, וכן הופעלו שני עונשי מאסר על תנאי, אחד מהם בן 6 חודשים במצטבר, והשני בן 4 חודשים בחופף, כך שבסך הכל עתיד המערער לשאת בשבע וחצי שנות מאסר.

הערעור מופנה כנגד העונש, ונקדים ונאמר שלא מצאנו פגם בנימוקים בהם נקבה הערכאה הראשונה, הואיל ואף שהעונש שהושת על המערער אינו מהקלים, כך הן גם העבירות שביצע שהיתה שלובה בהם גם גזילתו של רכוש הזולת וגם הפגנתה של אלימות.

חרף כל האמור, החלטנו לעשות צעד לקראת המערער, לנוכח האמור בתסקירים של שרות המבחן מהם עולה כי המערער נגמל פיסית מהשימוש בסם, והוא עתיד להשתלב בטיפול גמילה נפשי מיד עם שחרורו מהכלא. מתסקירי השרות עולה עוד כי חלה תפנית גם בהתנהגותו של המערער והוא מודע לצורך לשנות את אורחותיו.

מכאן התוצאה שאנו מחליטים להפעיל את שני עונשי המאסר המותנים בחופף לעונש שנגזר בערכאה הראשונה, ועל כן ישא המערער ב7- שנות מאסר בלבד.

המאסר על תנאי שנגזר למערער בערכאה הראשונה - ישאר על כנו.