ע"פ 8203/11פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה מטעם המערער (להלן: המבקש ) לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (תפ"ח 10431-07-08, כבוד השופטים מ' פינקלשטיין, מ' יפרח ו- ל' ברודי , מיום 27.9.2011) בגין אינוס קטינה ומעשה מגונה בקטינה.

ליבת טיעוניו של המבקש נוגעים לשאלת סיכויי הערעור. לטענתו, מאחר שמדובר בערעור על הכרעת הדין, ולא רק על גזר הדין, ומאחר שמדובר בסוגיה העומדת במוקד מחלוקת משפטית (היא סוגיית משקלם הראייתי של זיכרונות מודחקים של נפגעי עבירות אלימות מינית) יש לערעור סיכויים גבוהים להתקבל. לצד זאת, טוען המבקש כי יש לתת משקל לכך שהעבירות בוצעו לפני זמן רב, וכי במשך תקופת המשפט היה משוחרר ללא תנאים מגבילים.

בדיון שלפניי טענה באת כוח המבקש לעניין סיכויי הערעור. לגישתה, ישום המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין זיכרונות מודחקים מצביע על כך שבית המשפט טעה באופן ניתוח הממצאים שעמדו לפניו, וכי ניתוחם מוביל למסקנה כי קיים ספק סביר באשר לאשם של המבקש.

באת כוח המדינה טענה כי אין במקרה זה הצדקה לעיכוב ביצוע העונש, וזאת, לאור העיקרון כי על אדם המורשע במשפט להתחיל בריצוי עונשו סמוך למתן גזר הדין, וכן נוכח סיכויי הערעור הנמוכים.

משעיינתי בבקשת עיכוב הביצוע, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את הצדדים טוענים לעניין עיכוב הביצוע, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

אכן, כלל היסוד הוא כי על אדם שהורשע בדין להתחיל בריצוי עונשו זמן קצר לאחר מתן גזר הדין. על המבקש מוטל, אם כן, לעמוד ברף הוכחה לא נמוך, המצדיק את הסטייה מכלל זה בעניינו.

ברי, כי שיקולים רבים עומדים בפני בית המשפט בבואו לדון בעיכוב ביצוע, דוגמת מסוכנותו של המבקש, האפשרות כי ישלים את ריצוי עונשו בטרם יוכרע הערעור ועוד (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נגד מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 259 (2000)) .

יחד עם זאת, אף אם נניח כי לא נשקפת כל מסוכנות מטעם המבקש, ואף לו היה חשש כי הוא ישלים חלק משמעותי מעונשו טרם ההכרעה בערעורו, אין בנסיבות מקרה זה בכדי להצדיק את עיכוב ביצוע העונש. זאת, מאחר שסיכויי ההליך לכאורה אינם נראים גבוהים במיוחד. אף שבאת כוח המבקש ניסתה להציג את נימוקי הערעור כנוגעים לסוגיות משפטיות, הרי שאלו בעיקרם מתרכזים בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי. כידוע, רק במקרים חריגים ביותר יתערב בית משפט זה בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. בכך לבד יש בכדי להטיל ספק באשר לסיכויי הערעור. יתר על כן, בחינת פסק דינו של בית המשפט המחוזי מראה כי הוא ערך ניתוח מקיף ומפורט, לרבות התייחסות נרחבת לשאלת הזיכרונות המודחקים לאור ההלכה הפסוקה, וקבע ממצאים רבים התומכים במהימנות גרסת המתלוננת.

משמצאתי שסיכוי ההליך הלכאוריים נמוכים, ומשלא ניתן כל טעם טוב אחר מטעם המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר, לא מצאתי לנכון לסטות מהכלל על פיו יש לרצות את העונש בסמוך למתן גזר הדין.

יחד עם זאת, בכדי למנוע מצב בו המבקש יירצה חלק משמעותי ממאסרו בטרם מתן פסק הדין בערעורו, יומן בית המשפט מתבקש לדאוג לקביעתו המוקדמת של הערעור לדיון.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה ביום 4.12.2011 לתחילת ריצוי עונשו.