ע"פ 8205/12 ניסן דדון נ. מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן :

ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא י' כהן ) אשר הטיל על המערער עונש של שמונה וחצי שנות מאסר שמתוכן שש וחצי לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצר, והיתרה על תנאי כפי שיפורט להלן.

1.

המערער ונאשם נוסף (להלן ביחד: הנאשמים ) הורשעו על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום המונה שלושה אישומים. באישום הראשון הודו הנאשמים בכך שביום 16.2.2012 הם הצטיידו באקדח ושדדו סניף בנק בחיפה. במהלך השוד ירה האחר שני כדורים מאקדח שהחזיק ושלל השוד היה 51,800 ש"ח. באישום השני הודו הנאשמים בכך שביום 4.3.2012 פרצו לדירה של משפחה פלונית וגנבו מתוכה רכוש. באישום השלישי, המתייחס למערער בלבד, הוא הודה כי ביום 4.3.2012 פרץ לדירת מגורים וגנב מתוכה רכוש. בעקבות הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, הורשעו הנאשמים בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) ו-(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; וגניבה לפי סעיפים 383, 384 ו-29 לחוק.

2.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי עלה כי המערער היה מוכר לשירות המבחן מהליך אחר שהתנהל בעניינו. שירות המבחן התרשם כי המערער ביצע את העבירות בשל התמכרות להימורים; וכי קיים סיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד. על כן נמנע שירות המבחן מליתן המלצה טיפולית בעניינו; והמליץ שאם יוטל עליו עונש מאסר בפועל תיבחן האפשרות הטיפולית במסגרת זו. לבית המשפט המחוזי לא הוגש גיליון הרשעות קודמות של המערער, אך מהתסקיר עלה כי הוא הורשע בעבירת התפרצות והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו אך עונשו טרם נגזר. בא כוח סקר את קשייו של המערער בבית הספר והגיש דו"ח אבחון משנת 2008 שבו פורטו קשיים אלה. המערער סיים 12 שנות לימוד, אך אינו זכאי לתעודת בגרות. נטען כי המערער מכור להימורים ובעבר נחלצה משפחתו לעזרתו וחילצה אותו מחובות שנקלע אליהם, דבר שמנע ממנו לשוב ולבקש את עזרתם כשצבר חובות נוספים אשר הניעו אותו לבצע את העבירות.

3.

המערער הורשע ביום 9.7.2012, ועל כן לא חל בעניינו תיקון מס' 113 לחוק העונשין העוסק בהבניית שיקול הדעת בענישה. בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא י' כהן ) ציין כשיקולים לחומרה את נסיבות ביצועה של עבירת השוד – עבירה שהייתה כרוכה בתכנון מוקדם ובהצטיידות באקדח, ואף שימוש שנעשה בו במהלך השוד; העובדה שהמערער ביצע עבירות נוספות של התפרצות וגניבה שהנאשם האחר לא היה שותף לה; ואת העובדה כי עבירות נוספות אלו (נושא האישום השלישי) בוצעו באותו יום שבו ביצע את העבירות שביצע יחד עם הנאשם האחר (נושא האישום השני). כמו כן ניתן משקל להתרשמות שירות המבחן שלפיה יש חשש להישנות התנהגות עבריינית מצדו. כשיקולים לקולה מנה בית המשפט את נסיבותיו האישיות של המערער; הודאתו בעבירות שיוחסו לו בתחילת ההליך באופן שלכאורה מעיד על חרטה; ואת שיתוף הפעולה עם רשויות החקירה. על רקע שיקולים אלה, גזר בית המשפט על המערער שמונה וחצי שנות מאסר שמתוכן שש וחצי לריצוי בפועל בניכוי ימי המעצר, והיתר לריצוי על תנאי לבל יעבור עבירת שוד או נשק; כמו כן נגזרה על המערער שנת מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שלוש שנים עבירת התפרצות או גניבה.

4.

המערער טוען כי העונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה הראויה והנוהגת במקרים דומים. כמו כן נטען כי לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות ובהן: הוא ומשפחתו מנהלים אורח חיים נורמטיבי; זולת הרשעה אחת עברו נקי; הוא נגרר שלא בטובתו לעולם ההימורים ושקע בחובות עד צוואר. חרף ניסיונותיו להתגבר על התמכרות זו, מאמציו לא צלחו והוא היה נתון בלחצים להשיב לגורמים עבריניים את החובות שהצטברו. בעבר הוריו חילצו אותו מהחובות, אך זו הפעם לא יכול היה לפנות אליהם שוב ולכן ביצע את העבירות דנן. נטען כי בית המשפט לא ייחס משקל הולם לכך ששיתף פעולה עם חוקריו ואף הוביל את המשטרה לשני מעורבים נוספים באירוע השוד; וכי מעורבותו הייתה פחותה מזו של הנאשם האחר שהחזיק באקדח, ירה בו ונגזרו עליו שש שנות מאסר בפועל בלבד. לטענת המערער, יש מקום להקל בעונשו מכוח עקרון אחידות הענישה.

המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית המשפט המחוזי. לשיטתה, בית המשפט איזן כראוי בין השיקולים לקולה ולחומרה ואין עילה להתערב בפסק דינו.

5.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, באנו למסקנה כי דין הערעור להידחות. אין חולק כי העבירות שהמערער הורשע בהן הן חמורות. כך לגבי עבירות ההתפרצות וכך במיוחד לגבי עבירת השוד הטומנת בחובה חומרה יתירה. "עבירת השוד פוגעת בציבור הקורבנות המסוים במסגרת האירוע, כמו גם בכלל האוכלוסייה כאשר גורמים עבריינים מאיימים על שלומה ורווחתה. על בתי המשפט להעביר מסר מרתיע לכל מי שבוחר להשיג רווח 'קל' בדרך עבריינית תוך פגיעה באנשים תמימים הנקרים בדרכם" (ע"פ 5901/10

גולקו נ' מדינת ישראל , פסקה י"א (17.5.2011); ראו גם ע"פ 5265/12 עמור נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (27.12.2012)). בענייננו בוצעה עבירת

שוד הבנק לאחר תכנון מוקדם, תוך שימוש בנשק חם שנורו ממנו יריות באוויר. נסיבות אלו יוצרות מעצם טבען סיכון ממשי לביטחון הציבור שעצמתו גבוהה, והן ראויות לגמול הולם בדמות מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח. לכך יש להוסיף כי לצד עבירת השוד ועבירת ההתפרצות והגניבה שביצע עם הנאשם האחר, בו ביום ביצע המערער עבירה נוספת של התפרצות בגפו. אשר לנסיבותיו האישיות של המערער – מגיליון הרישום הפלילי שהוגש לעיוננו עולה שעומדות לחובתו הרשעות מאוחרות לגזר הדין נושא הערעור שלפנינו בשני כתבי אישום הכוללים, בין היתר, עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, התפרצות וגניבה. כאמור, על רקע זה התרשם שירות המבחן כי יש חשש להישנות עבירות דומות. כידוע, בית משפט זה יתערב בחומרת העונש שהוטל על נאשם במקרים של טעות בולטת או סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת (ראו, למשל, ע"פ 941/13 פרץ נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (26.11.2013)). לא נעלמו מעינינו נכונותו של המערער להשתלב במסגרת טיפולית כעולה מהתסקיר המשלים שהוגש לנו, כמו גם מכתבה של האם והדברים הנוגעים ללב שהשמיעה בדיון. דא עקא, בהתחשב בנסיבות העבירה, בעברו הפלילי ובהתרשמות שירות המבחן – אין לומר כי העונש שנגזר על המערער סוטה לחומרה באופן שמצדיק התערבות. לבסוף, לא מצאנו ממש בטענת המערער שלפיה העונש שנגזר עליו חמור מזה שנגזר על הנאשם האחר במידה המצדיקה התערבות מכוח עקרון אחידות הענישה. אכן, מעורבותו של הנאשם האחר בעבירת השוד חמורה מזו של המערער. ברם, האחרון הורשע בעבירת התפרצות נוספת שביצע בגפו, ומכאן ש אין בהבדל בין עונשיהם של השניים כדי להקים עילה להתערבות ערכאת הערעור.

6.

אשר על כן, הערעור נדחה.