ע"פ 8216/11 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין :

המערער יליד 4.1.94, נדון בבית המשפט המחוזי בעבירת מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים. לתיק זה, בו הודה המערער, צורפו לעת גזר דין עבירות מין בקטינים (חמישה) שנדונו בבית המשפט לנוער, ושלגביהן הופקע צו מבחן, וכן הופעל עונש מאסר מותנה. בסך הכל נגזרו על המערער 48 חודשי מאסר בפועל, וכן 18 חודשי מאסר על תנאי.

הערעור בפנינו נסב על חומרת העונש, ואחת הטענות המרכזיות בו היא גבוליותו השכלית של המערער, דבר המקשה על הטיפול בו. הדיון שלפנינו הוא שלישי במספר; בשני דיונים קודמים (6.9.12; 25.4.13) ניתנו דחיות כדי לבדוק את התקדמותו של המערער בטיפול במסגרת המאסר.

לצערנו, התסקיר העדכני שהגיענו ערב הדיון הנוכחי אינו כולל בשורה; הגם שהתנהגות המערער במאסר חיובית ויש שיפור מה, לא חל שיפור משמעותי, וההתקדמות הייעודית ככל שהמדובר בשילוב בקבוצות טיפוליות – מעטה. לכן לא הומלץ על קיצור מאסרו.

בפנינו שבה וטענה הסנגורית המלומדת, שעשתה כל האפשר, כי המוגבלות היא שבעוכרי המערער, ודבר זה ראוי שלא יעמוד לו לרועץ; הוא גם אינו יוצא עד כה לחופשות. נציגת שירות המבחן חזרה על היעדר הבשורה, אף כי יתכן לשיטתה, שבמסגרת פתוחה של שירותי הרווחה ניתן להגיע לאפיק שיקומי. נציגת המדינה סבורה כי היעדר ההתקדמות מונע הקלה בעונש.

נמסר לנו מפי באת כוח המדינה, כי מועד השליש המינהלי למערער הוא דצמבר 2013, ובאוקטובר 2013 יובא לפני ועדת השחרורים.

שאלנו עצמנו האם יש מקום להקלה בשל המוגבלות לה טוענת הסנגוריה. נציין כי נושא זה, אף שהועלה, לא היה במרכז הטיעונים לעונש בבית המשפט קמא. לא בלי התלבטות הגענו למסקנה כי ככל שהמדובר בענישה, זו אינה מצדיקה התערבות. עם זאת, בי

דענו כי הנושא יבוא לפני ועדת השחרורים, יוצאים אנו מן ההנחה – כמובן בלא שניטע מסמרות בהבעת עמדה – כי בפני הועדה יועמד גם נושא המוגבלות הנטענת על משמעותו, וכן יוצגו בפניה אפשרויות הפיקוח לאחר שחרור, וגם הטיפול הראוי כאמור, בתוך מכלול השיקולים הרלבנטיים; זאת כך שהתמונה כולה תהא לנגד עיניה בקבלת החלטותיה.

בנתון לכך, איננו נעתרים לערעור.