ע"פ 8216/98 מדינת ישראל נ. עביר אל סינאווי

המשיבה, תושבת עזרייה ילידת 1974, החליטה לדקור חייל או שוטר באמצעות סכין. ביום 12.7.98, בשעות הבוקר, הצטיידה בסכין מטבח ונסעה מביתה למזרח ירושלים, מבלי שהיה בידה אישור כניסה לישראל. את הסכין הסתירה בתוך בגדיה. בצוהרי אותו היום, בסביבת שער שכם, הבחינה בשלושה שוטרי משמר הגבול שסיירו במקום. היא התיישבה בקרבתם, וסימנה לאחד מהם להתקרב אליה. משלא שעה השוטר לסימן, התקרבה המשיבה אליו וממרחק של שני מטרים הטיחה לעברו את הסכין. הסכין החטיאה ולא פגעה בשוטר. המשיבה ניסתה להימלט ונעצרה לאחר מרדף.

בשל מעשים אלה הורשעה המשיבה לפי הודאתה בחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין וכן בכניסה לישראל שלא כדין. בית המשפט המחוזי גזר עליה שתי שנות מאסר, אחת מתוכן מאסר בפועל והאחרת מאסר על-תנאי. המדינה מערערת על קולת העונש, והערעור בדין יסודו. למשיבה, כמסתבר, שתי הרשעות קודמות בתקיפת שוטרים. בשל אחד המעשים הקודמים, נידונה ל15- חודשים מאסר בפועל ול18- חודשים מאסר על-תנאי. כעבור זמן ניסתה שוב לתקוף שוטר, והפעם נידונה לקנס, למתן ערבות להימנע מעבירה ולהארכת המאסר על-תנאי. המעשה שבעטיו הובאה לדין הפעם הינו, אפוא, השלישי בשרשרת עבירות דומות שביצעה המשיבה כלפי שוטרים.

בית המשפט המחוזי התחשב לקולא בהערכת שירות המבחן, כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר שהוגש לו אודות המשיבה. קצין המבחן התרשם, כי התנהגותה של המשיבה נבעה מחוסר בגרות, מתסכולים רגשיים מודחקים וממנגנונים נפשיים דלים. את מעשיה, לפי הערכתו, ביצעה לא ממניעים אידיאולוגיים אלא כדרך הרסנית לבריחה מן המציאות, שעימה היא מתקשה להתמודד. אנו מסופקים אם בנסיבות העניין ניתן היה להניח לטובת המשיבה, כי לא פעלה ממניעים אידיאולוגיים, לנוכח הודאתה המפורשת כי החליטה "לפגוע בשוטר או בחייל ישראלי באמצעות סכין, כנקמה על פעולות הצבא ומשמר הגבול כלפי הערבים בשטחים". ברם יהיו מניעיה של המשיבה אשר יהיו: בקביעת עונשה אי אפשר היה שלא להביא בחשבון את מעורבותה הקודמת במעשים דומים, וכן את העובדה שהתנכלות לחיילים ולשוטרים על-ידי נערות כדוגמתה של המשיבה הפכה לתופעה רווחת למדי (ע"פ 5846/91 מדינת ישראל נ' אלחדור, תקדין-עליון 92(2) 195). מנימוקי גזר הדין אמנם עולה שהשופטת המלומדת היתה ערה גם לפן זה של שיקולי הענישה, אלא שהעונש שקצבה למשיבה מעיד כי היא לא ייחסה לו את המשקל הראוי.

אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את עונשה של המשיבה על ארבע שנות מאסר, שנתיים מתוכן מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי, כשהתנאי הוא כקביעת בית המשפט קמא. מניין המאסר הממשי - מיום כליאתה של המשיבה.