ע"פ 8222/05 אלי סיגלי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

המערער הורשע, על פי הודאתו, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' קפלן-הגלר ), בהחזקה ונשיאת נשק ללא רשות, עבירות לפי סעיפים 144(א) ו-(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); בהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין וכן, בנהיגה ברכב בלי רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ). על המערער נגזרו שנתיים מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פסילת רישיון נהיגה למשך שלוש שנים ופסילה על תנאי של שלוש שנים למשך שלוש שנים. כן הורה בית המשפט בגזר דינו על העמדת המערער תחת פיקוח שירות המבחן למשך שמונה עשר חודשים מיום שחרורו מן המאסר. הערעור שלפנינו מופנה כנגד תקופת המאסר בפועל שנקבעה בגזר הדין.

1.מכתב האישום בו הודה המערער עולה, כי ביום 1.3.2005, בסמוך לשעה 23:00, נהג המערער על קטנוע ברחובות תל אביב, בלי שיהיה בידו רישיון לנהיגה ברכב מסוג זה. ניידת משטרה אשר הבחינה במערער נוהג בניגוד לכיוון התנועה, הורתה לו לעצור אך המערער לא ציית להוראות אנשי המשטרה והמשיך בנסיעה מהירה ובלתי זהירה עד שהתנגש ברכב חונה. המערער עזב את הקטנוע והחל להימלט מהמקום תוך שאנשי המשטרה רודפים אחריו ומורים לו לעצור. המערער לא שעה לקריאות אנשי המשטרה לעצור והמשיך במנוסתו עד שלבסוף נעצר על ידי המשטרה. עם מעצרו, נמצא על גופו של המערער אקדח ובו מחסנית עם שנים-עשר כדורים. האקדח והתחמושת הוחזקו על ידי המערער ללא רישיון.

כאמור, המערער הודה בעובדות כתב האישום ולפיכך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות שפורטו לעיל. לאחר שניתנה הכרעת הדין הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר בעניינו של המערער ולאחר שהוגש התסקיר נשמעו טיעוני הצדדים לעונש. בא-כוח המדינה ביקש מבית המשפט לגזור על המערער עונש מאסר בן מספר שנים תוך שהוא עומד על חומרת העבירות שבוצעו ועל הנסיבות החמורות בהן בוצעו. מנגד, באת-כוח המערער ביקשה, כי נוכח נסיבותיו האישיות של המערער, יגזור עליו בית המשפט עונש שלא יעלה על שנת מאסר.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער את העונשים אשר פורטו לעיל. בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על החומרה הרבה של המעשים בגינם הורשע המערער ועל עברו הפלילי. עוד ציין בית המשפט כי המערער ביצע את העבירות בהיותו אסיר ברישיון וכאשר תלויים נגדו מאסרים על תנאי שהושתו עליו בגין הרשעות קודמות. מנגד, פירט בית המשפט את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, עמד על העדויות בדבר אופיו הטוב וציין כי המערער מסר הודיה שלמה בשלב מוקדם של המשפט. לאחר שהביא בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים קבע בית המשפט כי אין ניתן להסתפק בעונש המאסר הקצר לו טענה באת-כוח המערער ויש להשית על המערער עונש מאסר כבד יותר. בסיפא לפסק דינו התייחס בית המשפט למצוקה הנפשית בה שרוי המערער וציין כי על שירות בתי הסוהר להעניק למערער סיוע פסיכיאטרי ופסיכולוגי וכי יש לעקוב אחר מצבו הנפשי בבית הכלא בקפידה רבה.

2.על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגש הערעור שלפנינו. בערעור נטען כי בעניינו של המערער קיימות נסיבות אישיות מיוחדות אשר לא זכו למשקל הראוי במסגרת גזר הדין ואשר מצדיקות הקלה בעונשו. בין השאר טען בא-כוח המערער כי לא ניתן משקל מספיק לגילו הצעיר של המערער; למצבו המשפחתי הקשה ולמצבו הנפשי הרגיש; להיותו אסיר טעון הגנה ולנסיבות שהובילו אותו לבצע את העבירות בהן הורשע. בא-כוח המערער הוסיף כי בית המשפט המחוזי לא התייחס כלל לשיתוף הפעולה שנוצר בין המשטרה למערער בסמוך למועד השחרור ממאסרו הקודם ולעובדה שהמערער סייע למשטרה לאתר כלי נשק מוחבאים. עוד חזר בא-כוח המערער על טענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי באשר לפוטנציאל השיקום של המערער. מתן משקל מתאים לנסיבות אלו, כך נטען, מוביל למסקנה כי יש להפחית במידת מה מתקופת המאסר בפועל שנגזרה על המערער. מנגד, בא-כוח המדינה תמך בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וטען כי נוכח חומרת העבירות יש להותיר את גזר הדין על כנו ולדחות את הערעור.

3.לאחר שעיינו בערעור ושמענו את טענות הצדדים החלטנו לדחותו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי נומק היטב ובית המשפט התייחס בפירוט לשיקולים לחומרה ולקולה המתקיימים במקרה דנן. כך, בית המשפט המחוזי התייחס לגילו הצעיר של המערער ולרקע המשפחתי הבעייתי ממנו בא. כמו כן, כפי שצוין בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, המערער הודה בשלב מוקדם של המשפט והביע חרטה על מעשיו ואף שיקולים אלו נלקחו בחשבון. מנגד, אין ניתן להתעלם מהשיקולים לחומרה המתקיימים במקרה דנן. עבירות הנשק בהן הורשע המערער הן עבירות חמורות מאוד המחייבות ענישה משמעותית. כפי שציין בית המשפט המחוזי, עונש המאסר שנגזר על המערער אינו חמור בהתחשב בחומרת העבירות שהורשע בהן, נוכח חשיבותו של ההיבט ההרתעתי בימים אלו בהם השימוש בנשק חם הפך לנפוץ. (ראו לדוגמא: רע"פ 2718/04 פואד אבו דאחל נ' מדינת ישראל, (לא פורסם)).

על הצורך להחמיר את הענישה בעבירות נשק עמד בית משפט זה בע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541, 545:

"גם אם נכון הדבר כי עד כה רמת הענישה בעבירות של החזקת נשק אינה גבוהה, הרי שהמציאות השוררת היום בארץ - זמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמה באלימות העבריינית והאידיאולוגית כאחד - מחייבים מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה".

בנוסף, יש לציין כי המערער היה בעת ביצוע העבירות אסיר ברישיון והוא שוחרר מבית הכלא רק מספר חודשים קודם לכן. כן יש לציין כי כנגד המערער היו תלויים עונשי מאסר על תנאי שהתנאי להפעלתם היה ביצוע עבירת אלימות או עבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין. אומנם בענין זה נקבע בבית המשפט המחוזי, בהסכמת התביעה, כי אין להפעיל את התנאי, אך בנסיבות המקרה דנן, אין ניתן להתעלם גם מעובדות אלו. באשר לחוות דעתו של שירות המבחן הרי שבתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי נמנע שירות המבחן מלהמליץ על מסגרת טיפולית עבור המערער כיוון שהעריך כי המערער יתקשה להשתלב בטיפול בעיתוי זה בחייו. בעת הדיון בערעור הוגש לנו תסקיר משלים ממנו עולה כי המערער משתתף בהצלחה במסגרות שונות בבית הכלא ובעל מוטיווציה להשתלב בטיפול קבוצתי לאחר שחרורו. אף על פי כן, שירות המבחן נמנע מלהמליץ על תוכנית טיפולית. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אלמלא ההתחשבות בנסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער ואלמלא קיומה של התקווה כי המערער ישתקם, היה מוצדק בנסיבות הענין להשית על המערער עונש חמור בהרבה. אשר על כן רואים אנו לדחות את הערעור.

4.בטרם נסיים נעיר, כי נמסר לנו שהטיפול הפסיכולוגי בו החל המערער בבית הכלא ואשר הראה תוצאות חיוביות, הופסק עקב סיום עבודת הפסיכולוג. אנו מקווים כי ענין זה יתוקן במהרה וכי יתאפשר למערער לשוב להיפגש עם פסיכולוג ככל שהדבר יידרש.

יש לקוות כי המערער, אשר נראה כי היטיב דרכו בבית הכלא ועלה על דרך השיקום, יתמיד בה גם לאחר ריצוי עונשו בתמיכת הגופים האמונים על כך.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ש ו פ ט ת

השופטת מ' נאור :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת א' חיות :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת ד' ביניש.