ע"פ 823/06 מדינת ישראל נ. ארקדי דורפמן

המשיב הורשע בבית משפט קמא בעבירה של חבלה מחמירה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק ) ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק. ההרשעה התבססה על הודייתו של המשיב שניתנה במסגרת הסדר טיעון חלקי, אליו הגיעו הצדדים. הסדר הטיעון

לא כלל הסכמה לענין העונש. בית משפט קמא, כבוד השופט ג' קרא, הטיל על המערער 12 חודשי מאסר על תנאי שיופעלו אם יעבור עבירות אלימות מסוג פשע וכן 6 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות על סעיפים 192 וכן 379 לחוק. כמו כן הוטל על המערער, קנס בסך 2,500 ש"ח והוא חויב לפצות את המתלוננת בסך 5,000 ש"ח. על גזר הדין ובמיוחד על כך שבית משפט קמא, נמנע משליחתו של המשיב לריצוי מאסר בפועל, מערערת המדינה.

המתלוננת בתיק זה, היא מי שהיתה חברתו לחיים של המשיב ונפרדה ממנו זמן מה קודם לכן. על רקע זה רצה המשיב לפגוע בה ובפועל גרם לה חבלה חמורה. על פניו, יש ממש בערעור המדינה והענישה שניתנה בבית משפט קמא, אכן איננה נותנת ביטוי הולם לחומרת המעשה. אם בכל זאת החלטנו שלא להתערב, הרי זה משום שאנו מתרשמים, כפי שהתרשם גם בית משפט קמא, כי מצבו הבריאותי של המשיב קשה ביותר. המשיב מוגדר כבעל 82 אחוזי נכות רפואית ו-100 אחוז נכות תיפקודית. הוא סובל ממחלות שונות, איננו עובד ונעזר במקל הליכה. המשיב גם עבר ניסיון אובדני ובשל כך אושפז. תסקיר שירות המבחן האחרון שהונח בפנינו, מצביע על כך שהמשיב עבר בתקופה האחרונה צינתור, לצורך כך אושפז והוא מצוי כרגע בבדיקות נוספות. עוד עולה מהתסקיר כי המשיב ניתק לחלוטין את הקשר עם המתלוננת והוא איננו מהווה איום לגביה. בנסיבות אלה ותוך התלבטות, החלטנו, כאמור, שלא להתערב בענישה ואנו דוחים את ערעור המדינה.