פסק-דין4 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 8235/05 פלוני נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · סחר בבני אדם לזנות וענישהערעור על הרשעה ועל גזר דין של בית המשפט המחוזי בירושלים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על הרשעתו של מערער בעבירות סחר בנשים לזנות, סרסרות והבאה לזנות, וקבע כי אין מקום להתערב בממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית. נקבע כי המערער נהג בנשים כ'בעלים' והפעיל רשת זנות. העונש של תשע שנות מאסר נמצא מוצדק לנוכח חומרת התופעה והצורך בהרתעה.

העובדות

המערער רכש ארבע נשים במטרה להעסיקן בזנות, שיכן אותן והפעיל רשת הזמנות באמצעות פרסום מספר טלפון ושליחים. נשים שביקשו להפסיק לעסוק בזנות נדרשו לשלם סכום כסף או התקבלו באיומים. בית המשפט המחוזי הרשיע בסחר בבני אדם, הבאה לזנות וסרסרות, וגזר 9 שנות מאסר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של הערכאה הדיונית בעבירות סחר בבני אדם לזנות?
  2. 2.האם העונש של תשע שנות מאסר בצירוף מאסר מצטבר שנגזר בעבירות סחר וסרסרות לזנות הוא מידתי?

הלכות

  1. 1

    ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות שנסמכו על ראיות שנותחו בזהירות על ידי הערכאה הדיונית

    ״כידוע, הלכה היא שבממצאים מסוג זה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, ומהלכה זו לא״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הענישה המחמירה בעבירות סחר בנשים מוצדקת נוכח הרווחים הכלכליים והצורך בהרתעת הרבים

    ״ולפיכך הדרך לפגוע בכדאיות הכלכלית של העבירות, היא על ידי השילוב של הטלת קנסות בסכומים ניכרים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • סחר בבני אדם
  • זנות
  • סרסרות
  • מהימנות
  • הרתעת הרבים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ

8235/05

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט ח' מלצר

המערער:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט

המחוזי בירושלים, מיום 25.7.05, בתיק פ.ח. 749/04, שניתן על ידי כבוד השופטים:

צ' סגל, י' נועם ור' כרמל

תאריך הישיבה:

ח' בתשרי התשס"ח

(20.09.07)

בשם המערער:

עו"ד אהוד בן יהודה

בשם המשיבה:

עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים מצא כי המערער חטא בביצוען של מספר עבירות: סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לעיסוק בזנות. בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשה זנות והפרת הוראה חוקית. המערער זוכה מעבירות נוספות שיוחסו לו. בעקבות הרשעתו נגזרו למערער 9 שנות מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננות. עוד נקבע, כי המערער ישא במאסר שנגזר לו הפעם במצטבר למאסר שנגזר עליו בפרשה אחרת.

בכתב האישום נטען, כי בארבע הזדמנויות בשנת 2004 רכש המערער ארבע נשים במטרה להעסיקן בזנות. המערער שיכן את הנשים בדירות שונות, ועל ידי פרסום מספר טלפון בעתונות היה מקבל בעצמו ובאמצעות אחרים הזמנות של לקוחות. בהמשך נהגו שליחיו של המערער להסיע את הנשים ליעדן, ומכספי האתנן היה מופרש חלק קטן לאישה, בעוד שיתר המעורבים בפרשה היו מתחלקים ביתרה. לטענת המשיבה, סייעו בידי המערער שנים – מיכאל חיגר ואיגור פבלובסקי. כאן המקום להוסיף, כי שני אלה הודו בחלקם בפרשה, הורשעו ועונשם נגזר, ובעקבות כך נקראו להעיד מטעם המשיבה במשפטו של המערער.

2.

במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי, התגונן המערער בטענה כי במהלך עבודתו בחנות בירושלים שהיתה בבעלותו, הוא הכיר מספר בחורות, שלאחר זמן התברר לו כי הן עוסקות בזנות. באחד הימים התקשר אליו אדם שהזדהה בשם "אדיק", והציע לו לשמש מעין "תחנת ממסר" לצורך העברת הזמנות מלקוחות לנשים שהועסקו בזנות. על פי גרסה זו, באותה רשת בה אנו עוסקים פעלה "מרכזיה" שהעבירה למערער את הזמנותיהם של לקוחות לשרותי מין, והוא נהג להעביר את ההזמנות הללו, טלפונית, לחיגר ופבלובסקי, כדי שיסיעו את הנשים ליעדיהן. המערער הוסיף וטען, כי קיבל על עצמו תפקיד זה עקב מצוקה של חובות אליה נקלע, ובאשר לכספים שהתקבלו עבור שרותי המין, אלה היו מוכנסים למעטפה חתומה, וזו היתה מונחת מתחת לגלגליו של רכב אקראי, משם היו שליחיו של "אדיק" נוטלים אותה.

3.

גרסתן של הנשים בהן עוסק ערעור זה היתה שונה. אחת מהן, טניה, סיפרה כי היא פגשה את המערער אשר הציג את עצמו בשם "אולג", והוא הדריך אותה כיצד לעבוד ומה הם תנאי העסקתה, וגם בהמשך קיים עמה קשר טלפוני רצוף. טניה הוסיפה ומסרה כי בשלב כלשהו נהה לבה אחר בחור העונה לשם "ויטאלי", ובעקבות כך הרהרה באוזניו של המערער באפשרות שהיא תחדל מעיסוקה בזנות. על כך הגיב המערער באומרו שאם תלך בעקבות ויטאלי, היא תישלח לארץ מוצאה וגם ויטלי לא יינקה.

אשה אחרת, נטליה, לא הכירה כלל את מעסיקה, וקשריה עמו היו באמצעות הטלפון בלבד. לטענתה, הציג אותו אדם את עצמו בשם "אולג", והיא לא היתה רשאית לעשות צעד כלשהו בלי להקדים ולבקש את רשותו. גם נטליה ביקשה להפסיק לעסוק בזנות, ואולג הגיב על דרישה זו באומרו כי עליה לפדות את עצמה בסכום של 10,000 דולר, תוך איום שאם לא תעשה כן, ייפגעו בני משפחה ("... את צריכה לשלם לי 10,000 דולר על השולחן או שאת צריכה לזכור מי יש לך שם, הכוונה לקרובים " – ראו עדותה בעמ' 39 לפרוטוקול הדיון).

האשה השלישית בה עוסק כתב האישום, נדיה, פגשה את המערער שהזדהה בפניה בשם "אולג", ואף הצביעה עליו במהלך חקירתה. עדה זו מסרה כי הבינה שהמערער הנו ה"בעלים" שלה.

האשה הרביעית אשר כונתה "יסמין", לא הובאה לעדות מטעם התביעה.

4.

גרסתו של המערער לא זכתה לאמונו של בית המשפט המחוזי, נהפוך הוא, היא הוגדרה כ"גרסת כזב, גיבוב של חצאי אמיתות, שכל כולה נועדה להרחיק הנאשם מביצוע עבירות פליליות ולאפשר לו לרחוץ בניקיון כפיו בעסק שהנו שחור משחור". מנגד, נמצאו עדויות הנשים מהימנות.

נדמה שאין צורך לומר כי מדובר בממצא שבעובדה, הנסמך על שורה ארוכה של ראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי, ונותחו על ידו בזהירות רבה. כידוע, הלכה היא שבממצאים מסוג זה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, ומהלכה זו לא ראינו מקום לסטות במקרה זה. יתרה מכך, גם בעינינו נראית הגרסה שהציג המערער בדבר קיומה של אותה "מרכזיה" ממנה קיבל הוראות – כמוזרה ותמוהה אם לא לומר הזויה. זאת ועוד, דרך העברת כספי האתנן לאותו "מעסיק אלמוני" של המערער (הטמנת מעטפה ובה כסף מתחת לגלגליו של רכב אקראי), אף היא אינה מתקבלת על הדעת, והערכאה הדיונית היתה רשאית גם רשאית לדחותה. ואם נדרשה ראיה למעמדו של המערער באותה מערכת שתפעלה את רשת הנשים שעסקה בזנות, די באותה דרישה שהעמיד המערער בפני שתיים מהנשים, ובמיוחד נטליה, היינו, שאת חירותן הן תוכלנה לקנות רק כנגד תשלום של סכום כסף נכבד לידיו. הנה כי כן, עניין לנו עם מי שנהג באותן נשים מנהג בעלים לכל דבר ועניין, ככל הנראה, על רקע השקפתו כי רכש בהן זכות קניין (לעניין זה ראו ע"פ 10545/04 אלדנקו ואח' נ' מדינת ישראל , (לא פורסם), פסקה ו(ו) לפסק-דינו של כבוד השופט א' רובינשטיין). את פעילותו ניסה המערער להסתיר ולטשטש על ידי אנשי קשר, מתוך הנחה שבדרך זו יקשה על המשטרה להגיע לראש הפירמידה. נוכח זאת, נראה לנו כי חסד עשה בית המשפט המחוזי עם המערער, שעל אף משקלן הרב של הראיות שהובאו בפניו, נקט במשנה זהירות כאשר זיכה אותו מאותם אישומים בהן לא היו עדות התביעה בטוחות אם נכון להגדיר את המערער כ"בוס" או "בעלים" שלהן.

אשר על כן, אנו מחליטים להותיר את הרשעת המערער על כנה.

5.

באשר לערעור כנגד העונש - המאסר שנגזר למערער אינו קל, אולם אם יש ממש בכוונה לעקור את התופעה המעוררת סלידה ושאט הנפש של הסחר בנשים, אין מנוס מלנקוט בדרך זו. נראה כי מעיסוק זה גורפים לכיסיהם העוסקים בכך רווחים ניכרים וקלים, ולפיכך הדרך לפגוע בכדאיות הכלכלית של העבירות, היא על ידי השילוב של הטלת קנסות בסכומים ניכרים ושלילת חירותם של העבריינים לתקופה ממושכת, ואולי בדרך זו תושג הרתעת הרבים ותבוער החרפה הזו מקרבנו.

אשר על כן, הערעור נדחה על שני חלקיו.

ניתן היום, י"ג בתשרי התשס"ח (25.09.07).

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות שנסמכו על ראיות שנותחו בזהירות על ידי הערכאה הדיונית
  2. 2הענישה המחמירה בעבירות סחר בנשים מוצדקת נוכח הרווחים הכלכליים והצורך בהרתעת הרבים