ע"פ 8235/99 לונה ציוני נ. מדינת ישראל

המערערת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של המתת תינוק ונטישת ילד. היא נדונה ל20- חדשי מאסר מתוכם 8 חדשי מאסר בפועל מהם ינוכו 58 ימי שהותה במעצר והיתרה על תנאי.

נסיבות המעשה הן הטרגיות במיוחד. חייה של המערערת לא היטיבו עמה. מן התסקירים שהוגשו בעניינה לרבות חוות-דעת פסיכולוגית עולה תמונה עגומה של אישה בעלת אישיות גבולית שהיתה קרבן לאלימות מסוגים שונים מצד אביה וגדלה במשפחה עם אם חולת נפש. מנישואיה שהסתיימו בפרוד מבעלה נולדה ילדה אותה נטשה המערערת כשעזבה את הבית לתקופה ממושכת. הבת הוצאה ממשמורת הוריה שלא יכלו לטפל בה. לדבריה סבלה מאלימות מילולית ופיזית מצד בעלה. מסכת חייה האומללים הביאה אותה למעשה הנורא ובהתחשב בהם הטיל עליה בית המשפט המחוזי עונש קל ביותר יחסית לזוועת המעשה.

הסניגור המלומד ביקש לנהוג במערערת במידת הרחמים. הוא ציין כי נותרו לה לרצות (בניכוי השליש) כ4- חדשים בלבד וכיום, שלש שנים לאחר המעשה, כאשר המערערת סועדת את אמה החולה במחלה סופנית, אין כל טעם לשלחה לכלא. כליאתה לתקופה כזו אינה יכולה לדעתו לשמש מסר ועל כל פנים הוכיחה המערערת בשנים האחרונות, כי היא מנהלת חיים תקינים במסגרת המצומצמת של ארבע אמות ביתה כשהיא מטפלת באמה.

שירות המבחן לא המליץ המלצה כלשהי. לדבריו, לאור אישיותה, אין בידיו כלים טיפוליים מתאימים להתמודדות עם מצבה. קצינת המבחן הגב' מור הוסיפה ואמרה כי יתכן שעונש ממשי כלשהו, יעמיד את המערערת על חומרת המעשה.

קשה עלינו גזירת הדין במקרה זה. אין לנו ספק כי העונש הראוי למעשה שבוצע, הוא מאסר בפועל לתקופה משמעותית. הערכאה הראשונה גילתה מידת רחמים. היא לא מיצתה את הדין עם המערערת. השאלה היא אם עלינו להתערב בגזר הדין המקל, לבטלו כליל ולפטור את המערערת מעונש, למעט חדשיים מעצר בו היתה נתונה.

לאחר ששמענו טעוני ב"כ הצדדים, שקלנו את הנסיבות כולן ועל אף שנתנו דעתנו לדבריו המרגשים של הסניגור, הגענו לכלל מסקנה כי אין להתערב בעונש שהושת על המערערת. יש לקוות שרצוי מאסר בפועל יביא להתפכחותה של המערערת ולהעמדתה על חומרת המעשה וישמש גם כהרתעה לעתיד לגביה ולגבי מקרים אחרים.

הערעור נדחה.

לבקשת המערערת תתייצב היא לריצוי עונשה בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 23.1.2000 עד שעה 10:00.