ע"פ 8279/06 גוייד עטיה נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בן שלוש שנים שהושת על המבקשים בבית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט פינקלשטיין ) ביום 18.9.2006, בת"פ 4074/05.

2.המבקשים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, והמבקש 2 הורשע גם בעבירות של שימוש במסמך מזויף ושיבוש מהלכי משפט. ואלה עיקרי העובדות שלעניין, כפי שנקבעו בהכרעת-הדין: ביום 18.8.2002 התרחש אירוע אלים בין משפחת המבקשים לבין משפחת ספי, על רקע סכסוך בין המשפחות. במהלך האירוע, זרקו המבקשים בקבוקי תבערה לעברם של מוחמד ספי ובנו, פגעו בהם וגרמו להם כוויות קשות. בית-המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים לפיהן לא היו במקום האירוע, וכן קבע כי המבקש 2 עשה שימוש במסמך מזויף שנועד להוכיח טענת אליבי שקרית.

3.בית-המשפט המחוזי גזר על כל אחד מן המבקשים חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל. בית-המשפט ציין כי נסיבות העבירה חמורות מאוד וכי המבקשים ראויים לעונש מאסר משמעותי. עם זאת, התחשב בית-המשפט בנסיבותיהם האישיות של המבקשים, שהנם נעדרי עבר פלילי (למעט עבירת אלימות אחת של המבקש 1 כלפי משפחת ספי), נשואים, אבות לילדים קטנים ועובדים לפרנסתם. כן ייחס בית-המשפט משמעות עונשית לעובדה כי כתב האישום הוגש רק לאחר כשלוש שנים מאז בוצעה העבירה. בהסכמת המשיבה, עיכב בית-המשפט המחוזי את ביצוע עונש המאסר עד ליום 15.10.2006.

4.המבקשים הגישו ערעור לבית-משפט זה על הכרעת-הדין, ולחלופין על גזר-הדין. בד בבד הגישו בקשה זו לעיכוב ביצוע עונש המאסר. בבקשתם, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור טובים. זאת, משום שבפיהם טענות מבוססות שלא הם ביצעו את העבירה. הם סומכים טענותיהם על החומר הקיים בתיק, אך למעלה מכך, טוענים הם, כי לאחר שהסתיים ההליך בבית-משפט קמא הגיעו לידיהם שתי ראיות נפרדות המצביעות בבירור על זהותו של המבצע האמיתי של העבירה, ואף הגישו לבית-משפט זה בקשה להגשת ראיות בערעור. המבקשים מדגישים את חלוף הזמן מאז האירוע, את השיהוי הניכר מצד המאשימה בהגשת כתב-האישום ואת העובדה כי במשך כל אותן שנים עד להכרעת-הדין היו משוחררים ללא תנאי כלשהו (רק במעמד הכרעת-הדין נדרשו ליתן ערבויות להבטחת התייצבותם), התייצבו לדיונים במהלך המשפט והתנהגותם היתה ללא דופי. עוד טוענים המבקשים, כי הנם אנשים נורמטיביים, העובדים לפרנסת משפחתם ומנהלים חיים תקינים, כי מעולם לא ריצו עונש מאסר בפועל וכי למבקש 2 אין כל עבר פלילי.

המדינה, מצדה, מתנגדת לעיכוב הביצוע. לטענתה, בית-המשפט ביסס את הכרעת-הדין על ממצאי מהימנות וקבע כי אינו מאמין לגרסת המבקשים, שהעלו טענות אליבי שקריות. ב"כ המדינה הבהירה דעתה כי אין זה השלב להידרש לבקשה להגשת ראיות נוספות, אך הציעה כי הערעור ייקבע לשמיעה במועד מוקדם.

5.באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, בית-המשפט ביסס את הכרעת-הדין על ממצאי מהימנות. העבירה העיקרית בה הורשעו המבקשים הנה חמורה עד מאוד, והעונש שהושת עליהם אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בכגון דא. עם זאת, ומבלי לנקוט עמדה באשר לסיכויי הערעור, הרי שיש ליתן את הדעת לכך שהערעור מופנה בעיקרו כנגד ההרשעה ונסמך, בין היתר, על בקשה לראיות נוספות, שיש בהן כדי להצביע - לטענת המבקשים - על זהותו של המבצע האמיתי של העבירה. המשיבה, אמנם לא ראתה לנכון להתייחס, בשלב זה, לבקשה לראיות נוספות, אך על-פניו נראה כי מדובר בטענות שראוי לבררן. בשים לב לחלוף הזמן מאז בוצעה העבירה, לשיהוי הניכר בהגשת כתב-האישום, להתנהגות המבקשים במהלך המשפט ולנסיבותיהם האישיות, התגבשה אצלי המסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

לסיכום, הבקשה מתקבלת. ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקשים יעוכב עד למתן פסק-הדין בערעור. תנאי השחרור בערובה של המבקשים יישארו על כנם.