ע"פ 8282/05 סלימאן זינאתי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערערים, סלימאן זינאתי (סלימאן), אמיל בריק (להלן: אמיל) וסאמי ח'אלדי (להלן: סאמי), קשרו קשר לרכוש ולהחזיק בסמים מסוכנים מסוג חשיש, הרואין ו- MDMA , מתוך כוונה לסחור בהם. סאמי יצר קשר עם אדם שבדיעבד התברר כי פעל כסוכן משטרתי, וזה התחייב לספק את הסם המבוקש. המערערים וסאמי שבו ונפגשו בתאריך 30.11.04, בשעת לילה, ולאחר שהסוכן העביר לסאמי את הסם (32 ק"ג חשיש, 5 טבליות MDMA

וכ-8.5 גרם הירואין), וזה האחרון שילם בתמורה 7000 דולר, הוא נעצר על ידי שוטרים שארבו במקום. משהבחינו בכך המערערים, הם נמלטו ברכב מתוך כוונה למנוע את מעצרם, אולם השוטרים רדפו אחריהם והדביקום.

בגדרו של הסכם טיעון הודו המערערים בעובדותיו של כתב האישום, ובעקבות כך הורשעו בעבירה של סיוע להחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, קשירת קשר לבצע פשע, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כמו כן, הורשע סלימאן בהחזקת סכין שלא כדין. לאחר שהצדדים טענו לעונש ולבית המשפט הוגשו תסקירים של שרות המבחן, נדון סלימאן ל-48 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 15 אלף ש"ח, והוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים מיום שחרורו מהכלא. כמו כן, הופעל מאסר על-תנאי בן 15 חודשים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר למאסר שנגזר בתיק זה.

אמיל נדון ל-18 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 15 אלף ש"ח, והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שנתיים.

להשלמת התמונה נוסיף, כי סאמי, שהודה אף הוא בעובדות שיוחסו לו, נדון ל-30 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 15 אלף ש"ח, והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים מיום שחרורו מהכלא. כמו כן הופעל מאסר על-תנאי בן 4 חודשים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר.

בערעורים שבפנינו משיגים המערערים כנגד העונש שהושת עליהם. אמיל מלין על תקופת הפסילה והקנס שנגזרו לו, וטוען כי לא ניתן משקל ראוי לכל אחד מאלה: הודאתו בעובדות המפלילות; תסקיריו של שרות המבחן; עברו הנקי; חלקו הקטן בפרשה; וכן נטען כי לא הוכח שהיה אמור לזכות בטובת הנאה. סלימאן סבור כי עונש המאסר שהושת עליו הנו חמור יתר על המידה, הן בפני עצמו והן בהשוואה לעונשים שהושתו על שותפיו.

אכן, בית המשפט המחוזי החמיר עם סלימאן בהשוואה לחבריו, אולם לכך היה טעם נכבד, והכוונה לעברו הפלילי. אין זו הפעם הראשונה בה חטא סלימאן בתחום הסמים, ובשנת 1997 אף נגזר לו עונש מאסר ממושך (6 שנים) בגין עבירות לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים. אולם, נראה כי הוא מתקשה ללמוד את הלקח, ולאחר כשנה בלבד נמצא מחזיק בסם שלא לצריכה עצמית. גם הפעם הוא נדון למאסר, ואף הופעל מאסר על תנאי ממושך שעמד נגדו. אך כפי שקרה בעבר כך גם הפעם, סלימאן חזר עד מהרה לחיי פשע, והתיק הנוכחי הוא הראייה הטובה ביותר לכך. יתר על כן, העובדה שבעת ביצוען של העבירות הנוכחיות היה סלימאן אסיר משוחרר על-תנאי, ועונש מאסר בן 15 חודשים מרחף מעל לראשו, מלמדת אף היא כי נכון היה להחמיר בעניינו בהשוואה לשותפיו.

חרף האמור, אנו סבורים כי בגזר הדין לא נשמר איזון ראוי בין עונשו של סלימאן, כמסייע, לעונשו של מי שהוגדר כעבריין העיקרי – סאמי חאלדי – עליו נגזרו 30 חודשי מאסר בלבד. עובדה אחרונה זו היא שהניעה אותנו להקל עם סלימאן אף שבנסיבות אחרות לא היינו עושים זאת, ואנו מעמידים את עונש המאסר בפועל בו ישא בגין התיק הנוכחי על 3 שנים. יתר חלקיו של גזר הדין בעניינו של סלימאן, ובכללם האופן בו הופעל המאסר על-תנאי שעמד נגדו – יעמדו בעינם.

באשר לאמיל – אכן, מערער זה לא חטא בעבר בפלילים, אולם במעשיו הוכיח כי נשקפת ממנו סכנה לציבור, כאשר נתן את ידו לביצוען של עבירות אשר חומרתן מופלגת ונזקן רב. בנסיבות אלו לא ראינו מקום להקל בעונשו של מערער זה, ומדעתנו לא שינינו גם נוכח המחדלים המתוארים בתצהיריהם של עורכי הדין אליהם פנה אמיל כדי להפקיד את רישיון הנהיגה שלו. לעניין ההפקדה הותוו דרכי פעולה ברורים, ואין לסטות מהם, ומכאן התוצאה, שאין בידנו להושיע את המערער.