ע"פ 8283/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.10.2010 (ת"פ 18114-09-09, כבוד השופטת ד' סלע ).

1.

כנגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 22.8.2008 תקף המערער את המתלונן בכך שהכה אותו בפניו באמצעות אבן. התקיפה התרחשה בעקבות ויכוח שפרץ בין המערער ואחרים לבין המתלונן ומשפחתו במהלך מסיבת חתונה בה השתתפו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן שברים בלסת התחתונה והוא אושפז בבית חולים.

2.

המערער הורשע בעבירה שיוחסה לו, בעקבות הודאתו, וביום 18.10.2010 הוטל עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים וכן פיצוי למתלונן בסך של 50,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט אל חומרת עבירת האלימות בה הורשע המערער, לכך שלא הניח לסכסוך להסתיים אלא נסע לאחר החתונה לחפש את המתלונן במטרה להכותו וכן לנסיבותיו האישיות. בנוסף, התייחס בית המשפט אל המלצת שירות המבחן לפיה יש להטיל על המערער עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, אך קבע כי בניגוד לאמור בתסקיר, לא נראה כי המערער אכן מתחרט על מעשיו באופן כנה ומלא.

מכאן הערעור שבפנינו.

3.

לטענת המערער, שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו והטיל עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת וזאת מבלי לתת חשיבות מספקת לנסיבותיו האישיות ולנסיבות המקרה. לטענתו מדובר בעונש אשר חורג באופן ממשי מרמת הענישה המקובלת. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שהטיל עליו פיצוי כספי בסכום גבוה למרות שהמתלונן לא הוכיח את נזקו לבית המשפט. בנוסף, טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שלא אימץ את המלצת שירות המבחן לפיה יש להטיל עליו עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

4.

מנגד, טוענת המשיבה, כי אין מקום להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, העונש שהוטל על המבקש הינו עונש מקל לאור חומרת העבירה ונסיבות ביצועה. עוד טוענת המשיבה כי נסיבותיו האישיות של המערער נלקחו בחשבון בעת גזירת עונשו.

5.

לאחר עיון בהודעת הערעור ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

6.

נדרשנו ובחנו את טענות המערער, אולם איננו סבורים כי יש בהן כדי להקים עילה לחרוג מההלכה המקובלת לעניין גדרי התערבותה של ערכאת הערעור בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. כידוע, התערבות זו תעשה רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם, 29.1.2009)). אולם במקרה דנן, לא מצאנו סטייה שכזו לחומרה המצדיקה את התערבותנו.

7.

נדמה כי אין חולק על חומרת העבירה שביצע המערער וכבר נכתב לא פעם כי יש צורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה בעבירות אלימות מסוג זה: "חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים (ע"פ 5733/04 מדינת ישראל נ' רייכמן (לא פורסם, 7.2.2005); ראו גם: ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (טרם פורסם, 10.11.2009). לאור הדברים האלה נראה כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלבנטיים וביניהם חומרת העבירה אותה ביצע המערער, הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה בעבירות אלימות מסוג זה ונסיבותיו האישיות.

אף טענותיו של המערער בנוגע לכך שבית המשפט המחוזי שגה בכך שלא קיבל את המלצת שירות המבחן, דינן להדחות. כידוע, המלצת שירות המבחן, כשמה כן היא, בגדר המלצה בלבד, ואין היא מהווה מדד מכריע בהחלטתו של השופט. בסופו של יום האחריות מוטלת על כתפי בית המשפט, ועליו לערוך את האיזון בין האינטרסים הנוגדים ולשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילית, בשים לב להמלצת שירות המבחן (ראו למשל רע"פ 843/07 טארק אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.2.2007). "השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו כגוף שמהותו טיפולית, אינם חופפים בהכרח את אלה המנחים את בית המשפט" (בש"פ 6426/09 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם, 12.8.2009)). כאמור, העונש שהוטל על המערער, על כל רכיביו, הינו עונש הולם, אף בשים לב להמלצת שירות המבחן, ולא מצאנו מקום להתערב בו.

8.

סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור.