ע"פ 829/08 יאסין חאלד נ. מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, בתום שמיעתן של ראיות, במספר עבירות: שוד בנסיבות מחמירות, התחזות כאדם אחר, שימוש במסמך מזויף ושהייה בישראל שלא כדין. בית המשפט מצא כי המערער היה מעורב בשני אירועים בגינם קמה לו אחריות בפלילים. באחד נטען, כי למערער נודע מפיה של עובדת זרה שעמדה לעזוב את הארץ, כי היא עומדת לקבל סכום כסף נכבד. ביום בו החלה לארוז את מיטלטליה לקראת העזיבה, הגיע המערער לדירה, הלם בה בפניה והיא איבדה את הכרתה. בהמשך, גנב ממנה המערער סכום של למעלה מ-20 אלף דולר במזומן ו-6000 ש"ח. כמו כן, גנב המערער עגילי זהב שענדה ואת מכשיר הטלפון הנייד שלה. באישום האחר נטען, כי במהלך השנים 2004 ו-2005 הציג עצמו המערער בפני אנשים אשר העסיקוהו בזהות בדויה. בעקבות הרשעתו נדון המערער לארבע שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 6000 ש"ח.

המערער, אשר התקשה להשלים עם הרשעתו והעונש שהושת עליו, הגיש ערעור לבית משפט זה. בבקשה שבפני עותר הוא לעכב את ביצוע העונש עד למתן פסק-הדין בערעור.

אין בידי להיעתר לבקשה. הערעור שהגיש המערער כנגד הרשעתו מופנה בעיקרו כנגד ממצאים שבעובדה, וכידוע ההלכה הנוהגת מציבה בדרכו של מערער בתחום זה קשיים לא מעטים. באשר למחדלי החקירה הנטענים, אפשר גם אפשר שניתן היה לדרוש מהגוף החוקר ראיות טובות יותר. אולם, בסופו של יום נבחנת הכרעת הדין על פי הראיות שהובאו בפני בית המשפט, והערכאה הדיונית מצאה במקרה הנוכחי כי די היה באלו כדי לבסס הרשעה במידה הנדרשת בפלילים. העולה מהאמור הוא, כי סיכוייו של המערער להביא לשינוי בהרשעתו, רחוקים מלהיות ברורים, וכך הוא המצב גם ביחס לעונש. כך או כך, על המערער הושתה תקופת מאסר ממושכת, וגם לאחר שנתתי את דעתי לכך שהוא עצור מאז חודש מרץ 2007, לא שוכנעתי כי אם לא יעוכב המשך ביצועו של המאסר, תסוכל מטרת הערעור.

הבקשה נדחית.