ע"פ 830/08 ג'האד בושקאר נ. מדינת ישראל

השופט ח' מלצר:

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת

שושנה שטמר ) במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של סחר בסמים מסוכנים (כדורים מסוג אמפטאמין בכמויות מסחריות) ללא היתר לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) וכן ב-4 עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 א(1) לחוק העונשין.

2.

לעניין העונש הסדר הטיעון כלל הסכמה כדלקמן:

(א)

מאסר בפועל לתקופה שלא תפחת מ-21 חודשים ולא תעלה על 36 חודשים.

(ב)

מאסר מותנה, שמשכו יקבע על ידי בית המשפט.

(ג)

קנס שגובהו יקבע על ידי בית המשפט.

3.

בית המשפט הנכבד קמא גזר על המערער מאסר של 48 חודשים, מהם ירצה המערער 30 חודשים במאסר בפועל, תוך שהוא קובע כי יתרת 18 חודשי המאסר יהיו על תנאי. התנאי הוא שהמערער לא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירת סמים (שאיננה לשימוש עצמי בסם). כן נגזר על הנאשם קנס בסך 8,000 ₪, או שני חודשי מאסר תמורתו.

4.

המערער בערעורו ביקש הקלה בעונשו בהתחשב בנסיבותיו האישיות (אביו נרצח בהיותו ילד, אמו אישה חולנית ביותר והוא המפרנס העיקרי של המשפחה, המערער נישא טרם מעצרו ועברו הפלילי איננו מכביד) ובאי יכולתו לשאת בתשלום הקנס.

5.

מסתבר כי בית המשפט הנכבד קמא הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער בגזרו את הדין ואף השית עליו קנס מתון, יחסית לחומרת העבירות בהן הורשע והרווח שהיה צפוי לו מביצוע העבירות.

זאת ועוד - העונש שהושת היה במסגרת טווחי הענישה שהוסכמו בהסדר הטיעון (ואפילו לא בקצה הטווח, אף אם מביאים בחשבון את המאסר חלף הקנס). ההלכה קובעת כי בעת שהעונש הוא במסגרת טווחי הענישה המוסכמים - ערכאת הערעור איננה נוהגת ככלל להתערב בגזר הדין, באין נסיבות יוצאות דופן במיוחד. השוו: ע"פ 3543/07 שוסטר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.07) והאסמכתאות המובאות שם.

6.

נוכח כל האמור לעיל - אין מנוס מדחיית הערעור וכך אנו עושים.