ע"פ 832/08 מחמוד אלפרא נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, תושב חאן יונס, קשר עם אחרים לירות פצצות מרגמה לשטחה של מדינת ישראל, במטרה לפגוע באזרחים וחיילים. את זממם ביצעו בני החבורה ביום

25.6.06, סמוך לחצות, כאשר ירו שתי פצצות. המערער הודה בעובדות אלו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של נשיאת נשק שלא כדין וניסיון לרצח, לפי סעיפים 144(ב)

ו-305(1) לחוק העונשין. לאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר מבחן והצדדים טענו לעונש, נדון המערער לשמונה שנות מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען, כי המערער לא נמנה על יוזמיו של הירי אלא נגרר לכך על ידי אחרים; הוא לא נטל חלק בהובלת המרגמות והרכבתן; חלקו בפרשה הוגדר כ"מזערי וסמלי מאד"; הוא פגש בקושרים האחרים ביום האירוע; הוא לא השתייך לארגון עוין; למערער אין הרשעות קודמות וזו מעורבותו הראשונה בפלילים; הוא סטודנט שבאותם ימים הגיע לחופשה בביתו; הירי לא גרם לפגיעה בנפש או לנזק לרכוש; המערער הודה והביע חרטה; עבירות מן הסוג שיוחסו למערער נדונו עד כה בפני בית הדין הצבאי, והעברתם לבית המשפט האזרחי הביאה עמה החמרה ניכרת בענישה; לא ניתן משקל הולם לפסיקה אותה הציגה ההגנה.

נתנו את דעתנו לכל אלה, אולם לא שוכנענו כי קמה עילה להתערבותנו בגזר הדין. על פי הודאתו-שלו, חבר המערער לאחרים מתוך כוונה לגרום להרג בקרב אזרחים ישראלים, ועל כן הורשע גם בעבירה של ניסיון לרצח. המערער העיד על עצמו כמי שהינו סטודנט, ועל כן חזקה עליו כי ידע את הסכנה הגלומה במעשיו, ואם אלה לא גרמו בסופו של יום לנזק, לא היה זה משום שאת המערער וחבריו תקפה חרטה. כנגד מעשים מסוג זה אותם יוזמים אויבי המדינה, היא זכאית להתגונן בכל האמצעים העומדים לרשותה, ובכללם – כליאה ממושכת של אלה הנוטלים חלק בפעילות עוינת. לא נעלמה מעינינו העובדה כי המערער אינו זוכה לביקורים של בני משפחתו, ושהוא אינו נתמך על ידי שירותי הרווחה בכלא עקב הגדרתו כאסיר בטחוני. ברם, לכל אלה היה מצווה המערער לתת את דעתו מראש, ומשבחר לנהוג אחרת, אין לו אלא להלין על עצמו.

נוכח האמור, לא מצאנו כי בית המשפט המחוזי נקלע לתוצאה שגויה, ועל כן אנו דוחים את הערעור.