ע"פ 834/10 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא, השופטת ר' יפה-כץ , השופטת ו' מרוז והשופט א' ואגו ) מיום 27.1.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-תפ"ח 1061-08.

1.

ביום

3.4.2008 הוגש לבית משפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס למערער שורת עבירות מין, בהן: מספר רב של מעשי אינוס, עבירה לפי סעיף 345(ב)(1)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); מעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין; תקיפת קטין, עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; התעללות בקטין, עבירה לפי סעיף 368ג לחוק העונשין ועוד (להלן: כתב האישום ).

2.

ביום 27.1.2010, ועם פתיחת הדיון במסגרת פרשת ההגנה, הציג בא-כוח המערער מטעם הסנגוריה הציבורית מספר בקשות שעניינן בניהול פרשת ההגנה. לצד בקשות אלו, הציג המערער בקשות נוספות מטעמו, אשר אינן על דעת סנגורו, וביניהן בקשה לפסול את ההרכב בעניינו, לאחר שזה דחה חלק מבקשותיו לתיקון הפרוטוקול.

כמו-כן, טען המערער כי בית המשפט נעתר אך לבקשות המשיבה, בעוד שאת בקשותיו במסגרת ניהול פרשת ההגנה נוהג הוא לדחות (להלן: בקשת הפסלות ).

3.

עם סיום הצגת טענות המערער, ולאחר קבלת עמדת המשיבה בעניינן, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות (להלן: החלטת הפסלות ). בהחלטתו ציין בית המשפט כי אין בעצם דחיית בקשות המערער כדי לבסס עילה לפסילתו של ההרכב. כן ציין בית המשפט, כי נוכח העובדה "שהנאשם מדבר בגסות לבית המשפט, מרים את הקול, נכנס לדברי אחרים ולא מאפשר לקיים את הדיון" נאלץ הוא להוציאו מן האולם. אשר לטענותיו של המערער בעניין תיקון הפרוטוקול, התייחס בית המשפט לכל אחת מהן באופן פרטני – חלקן התקבלו וחלקן נדחו לאחר שהתגלה כי הפרוטוקול אכן שיקף את תוכן הדברים בצורה מדויקת.

4.

על ההחלטה בעניין הפסלות הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, חוזר המערער על מרבית טענותיו בבקשת הפסלות. לשיטתו, העובדה כי בית המשפט אינו נעתר לכל בקשותיו, בין אם אלה עוסקות בתיקון הפרוטוקול ובין אם אלה עוסקות בהצגת מסמכים, מצביעה על עילה לפסילתו.

5.

דין הערעור להידחות. עילת הפסלות עליה מצביע המערער הינה כי בית המשפט דוחה את בקשותיו לתיקון הפרוטוקול ואף מונע ממנו לקבל מסמכים, אשר לדידו חיוניים להגנתו. טענות אלה מופנות נגד החלטותיו הדיוניות של בית המשפט. הלכה היא, כי הערכאה הדיונית היא שמופקדת על ניהול ההליך וכי החלטותיה הדיוניות, כשלעצמן, אינן מהוות עילת לפסילת המותב. השאלה הטעונה בירור הינה האם בנסיבות המקרה נוצר, באופן אובייקטיבי, חשש ממשי למשוא פנים

(ראו: ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט

174-176 (2006)). כך למשל, פסקנו בעבר כי החלטות דיוניות שעניינן שמיעת ראיות, קציבת זמן החקירה הנגדית ואף פסילת שאלות במהלך חקירה, אינן עילה לפסילת שופט (ראו: ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007) והאסמכתאות המופיעות שם). בנסיבות עניינו של המערער, החלטותיו הדיוניות של בית המשפט אינן מצביעות על התגבשותו של חשש ממשי למשוא פנים, ואין ללמוד מהן חשש כלשהו באשר לאובייקטיביות ניהול ההליך בעניינו של המערער.

אשר על כן, הערעור נדחה.