ע"פ 8366/16 ע"פ 8366/16

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 1979-10-15 כב' השופט א' אליקים ) ביחס לרכיב עונש מאסר בפועל למשך 5 שנים, כמו גם רכיב הפיצוי הכספי – בסך 258,000 ש"ח למתלונן אחד, ובסך 35,000 ש"ח למתלונן אחר.

1.עיקר הדיון נסוב על עונש המאסר בפועל. טענתה העיקרית של הסניגורית היא כי מרשה נמצא במסגרת הליך טיפולי ממושך במסגרת חלופת מעצר בהוסטל "אלפנאר". המלצת גורמי הטיפול היא לאפשר למבקש להמשיך את הליכי הטיפול במסגרת צו מבחן. על פי שירות המבחן, תהליך השיקום אמור להימשך יותר משנתיים ימים. לגישת הסניגורית, גם אם העבירה היא חמורה ביותר, במקרה בו הנאשם הינו קטין, מוטב – הן מצד שיקולי השיקום של המערער והן מבחינת האינטרס הציבורי – לאפשר לו להשלים את ההליך הטיפולי. המדינה סבורה כי דין הבקשה להידחות.

קשה להתעלם, גם במסגרת זו, מחומרת המעשים בהם הורשע המבקש. על פי כתב האישום, המבקש ישב ביחד עם אחיו במסעדה כאשר במקום נכחה גם חבורה של סועדים נוספים, עימה נמנו גם האחים אחמד סלאח גרבאן (להלן:

אחמד ) ואחיו אשרף (להלן: אשרף ). בשעה שהחבורה עזבה את המקום, המבקש שם לב לכך שמכשיר הפלאפון שלו נעלם. לאחר שהתעורר בו חשד כי אחמד ואשרף הם שנטלו ממנו את הפלאפון, הוא יצא מהמקום בעקבותיהם. המשיב פנה לאחמד ואשרף וביקש לקבל את מכשיר הפלאפון שלו בחזרה. בעקבות כך, התפתח עימות בין המשיב לאחמד ואשרף. במהלך העימות, תקף המשיב, ביחד עם אחיו, את אחמד. התקיפות בוצעו באמצעות ידיים ואבנים ונמשכו זמן רב. במהלך התקיפה נפל אחמד לרצפה, אך הדבר לא מנע מהמשיב להמשיך בתקיפה. בשלב מסויים, ביקש אשרף להגן על אחיו ולהרחיק ממנו את המבקש. בתגובה לכך, הכה המבקש בפניו באמצעות בקבוק זכוכית שבור. התוצאות של מעשים אלה הן קשות מאד. לאחמד נגרמו חבלות קשות, הכוללות: חתכים בפניו ובראשו, שברים מרוסקים ברצפת ערובת העין ובקיר המדיאלי, שברים מרוסקים בעצמות האף, שבר עם תזוזה ברצפת העין מימין ודמום תוך גולגלתי. אחמד עבר ניתוח דחוף ובמועד הגשת כתב האישום הוא היה מאושפז במצב קשה כאשר הוא מונשם ומורדם. גם לאשרף נגרמה פגיעה קשה, הוא נחתך בפניו מתחת לעין שמאל באורך של 5-6 ס"מ ונגרם לו שבר באף.

הסניגורית טוענת כי לא היה מקום לגזור את אותו העונש על שני הנאשמים בכתב האישום. הרי בעוד שהמבקש היה קטין בן 17.5 שנים בזמן ביצוע העבירה (לפני כ-14 חודש), אחיו היה בן 19.5. כן היא הדגישה כי נפלה שגגה בכך שבית המשפט קבע מתחם ענישה לגבי המערער, על אף היותו קטין, וזאת בניגוד לחוק הנוער.

2.בבואי לבחון את המקרה, נראה על פני הדברים ומבלי לקבוע עמדה, כי שיקולי הרתעה והצורך לקבוע עונש ראוי והולם בתיקי אלימות חמורים מעין אלה, דורשים הטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. כך גם במקרה בו מדובר בקטין שמתקדם בהליכי שיקום. עוד יש לשאול האם, לעת הזאת, אכן דחיית ריצוי העונש שהוטל בגזר הדין עד לאחר סיום ההליך השיקומי, תקופה של כשנתיים וחצי, ראויה היא? בהקשר לכך, נדמה כי יש מקום לקבוע את הערעור בהקדם כדי לאפשר לסניגורית להציג את קו טיעונה בפני מותב תלתא שידון בדבר. באשר לרכיב הפיצוי, לא מצאתי להתערב בעניין במסגרת בקשה זו.

3.סוף סבר, דעתי היא שהאיזון הנכון במקרה זה הוא כדלקמן: הבקשה נדחית. על המבקש להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר קישון, ביום 31.12.2016, לא יאוחר מהשעה 9:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

המזכירות מתבקשת לתת עדיפות לשמיעת הערעור.