ע"פ 8372/08פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של בעילת קטינה ומעשה מגונה בבת משפחה. את המעשים שיוחסו לו ביצע המערער בקטינה ילידת חודש מרץ 1985, בת אחיו. נטען, כי בין השנים 2000 עד 2002, בהזדמנויות שונות ורבות, ביצע המערער בקטינה את אלה: עיסה את גופה במקומות אינטימיים תוך שהיא לבושה וגם לאחר שהפשיטה מבגדיה; החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, ליקק אותו והחדיר לשם גם את לשונו; ובמקרה אחר החדיר את אצבעותיו לפי הטבעת של הקטינה.

בעקבות הרשעת המערער דן אותו בית המשפט המחוזי ל-48 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 25,000 ש"ח.

המערער, הסבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו, הביא את השגותיו כנגד גזר הדין בפנינו. נטען כי מדובר במי שעברו נקי, והעבירות אותן ביצע התרחשו שנים רבות לפני שהוגש כתב האישום. כן נטען, כי מדובר באדם נורמטיבי שמעד " מעידה נקודתית חד-פעמית " (כלשון סעיף 8 לנימוקי הערעור), הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, הביע חרטה ורצון להשתלב בתהליך טיפולי. עוד נטען, כי המסוכנות הנשקפת מן המערער הנה נמוכה, וכליאתו לתקופה ממושכת עלולה להיות כרוכה בפגיעה קשה בפרנסת משפחתו.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערער ביצע עבירות מכוערות ובזויות בגופה של בת משפחה קטינה, ואלו רחוקות מלהיות מוגדות כ" מעידה חד

פעמית ", נוכח התקופה הממושכת בהן בוצעו, ולאור הגדרתן בסעיף 2 של כתב-האישום המתוקן, בו כאמור הודה המערער, ככאלו שבוצעו " בהזדמנויות שונות ורבות ". עבירות מתחום זה כרוכות לא רק בסבל גופני לקורבן, אלא גם בהשלכות הרסניות על נפשו, השלכות אשר במקרים מסוימים עלולות ללוות אותו עד יומו האחרון. בנסיבות אלו אין בעונש שנגזר למערער רכיב כלשהו של חומרה יתרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.