ע"פ 838/07 מדינת ישראל נ. אלי אריש

השופט ס' ג'ובראן :

המשיב הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן לפיו יחד עם שותפו לכתב האישום (להלן: ברונסקי ), גבה באלימות ובאיומים חוב אותו חב המתלונן לאדם בשם אלי פהימה (להלן: פהימה ). עבירה זו ביצע המשיב בעת שאמור היה לשהות במעצר בית חלקי, שרשאי היה לצאת ממנו לצורכי עבודתו בלבד.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ובעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, וגזר עליו עונש של שנת מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירות מסוג פשע. כן הורה בית המשפט כי המשיב יפצה את המתלונן בסך של 5,000 ש"ח.

להשלמת התמונה יצוין כי על ברונסקי נגזרו בבית המשפט המחוזי שלוש שנות מאסר בפועל, שנתיים ומאסר על תנאי למשך שלוש שנים, בנוסף להפעלת עונש של תשעה חודשי מאסר מותנה שתלוי היה ועומד כנגדו. על פהימה נגזרו שמונה חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. לאחר שערערה המדינה לבית משפט זה, הועמד עונש המאסר בפועל שהוטל על פהימה על שנים עשר חודשים.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מונח הערעור שבפנינו, במסגרתו טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי משגזר על המשיב עונש שאינו הולם את חומרת מעשיו, המחייבים העברת מסר חד משמעי בדבר הוקעתם מן החברה, ואשר אינו ממלא אחר עקרון אחידות הענישה ביחס לעונשיהם של ברונסקי ופהימה.

יש לציין, כי בערעורה המקורי של המערערת נפלה שגגה, עת שטענה כי המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי אף בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-92(א) לחוק העונשין ובעבירה של סחיטה בכוח, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, בעוד שעבירות אלו נמחקו מכתב האישום. בהודעתה המשלימה מיום 30.10.2007 תיקנה המערערת את טעותה, אך עמדה על כך שאין במשגה כדי לשקף שוני במהותה ובחומרתה של הפרשה.

לעומתה טוען המשיב כי בית המשפט המחוזי ירד לעומקם של פרטי הפרשה ובחן לפני ולפנים הן את חלקו של כל אחד ואחד מן הנאשמים בעבירה נשוא הערעור והן את מספר העבירות בהן הורשע כל אחד מן הנאשמים על נסיבותיהם, ובכך נתן ביטוי למידת הדין הראוי למשיב ולכל אחד מהאחרים.

לאחר עיון בהודעת הערעור ובספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

אין חולק כי העבירות אותן עבר המשיב הינן חמורות. מדובר במי שעשה שימוש באיומים בכוח הזרוע ממניעים כלכליים, וזאת בעודו מצוי בחלופת מעצר בגין חשד לביצוע עבירות דומות. יחד עם זאת , הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006)).

מבלי להמעיט בחומרת מעשיו של המשיב, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בעונש. בכל הנוגע לעונשיהם של שותפיו לעבירה, הרי שעונשו מקביל לעונש שהוטל על פהימה, הגם שהאחרון הורשע בשתי עבירות של סחיטה באיומים. אמנם עונשו של ברונסקי הועמד על שלוש שנות מאסר, אך יש לזכור כי הוא הורשע במספר רב יותר של עבירות.

מעבר לכך, סבורים אנו כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי את כלל השיקולים הרלוונטיים, הן מבחינת נסיבות האירוע והן מבחינת נסיבותיו האישיות של המשיב, וכי העונש שהוטל עליו הינו עונש ראוי, בנסיבות אלו.

סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור.