ע"פ 838/16 ריאד משרהאוי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להתרת חזרתו של המבקש לרצועת עזה עד אשר יוכרע הערעור בעניינו. ב-ת"פ 37117-02-15 המבקש הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' עדן ) בעבירות של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) , מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 (להלן: תקנות ההגנה ) , איסור פעולה ברכוש טרור לפי סעיף 9(א)(1) לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין. על המבקש נגזר עונש של 54 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי; וכן קנס כספי בגובה של 100,000 ש"ח. בהחלטתי מיום 14.2.2016 נתקבלה בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע גזר הדין. אולם עקב החשש של הימלטות מהדין, הוריתי שלא תותר חזרתו לרצועת עזה ואף שיעובו תנאי השחרור על ידי הגדלת סכום העירבון (ערב נוסף שיחתום על ערבות בסך של 100,000 ש"ח).

בבקשה שלפניי טוען המבקש שיש להתיר את חזרתו לרצועת עזה, אך זאת מבלי להציג כל נימוק חדש לבקשתו. יצוין כי הערעור שהגיש המבקש עתיד להישמע בבית משפט זה במאוחד עם ע"פ 6434/15 מדינת ישראל נ' עבד אל חכים שביר , שבמסגרתו הותרה חזרתו לרצועת עזה של אדם שזוכה

מעבירות דומות. לשיטת המבקש, יש בכך כדי להצדיק את קבלת הבקשה. אלא שהעובדה שקבוע עתה מועד לדיון בערעור ואף המועד שנקבע – אינם בגדר אירוע שלא היה צפוי או שלא נלקח בחשבון בעת שניתנה החלטתי הקודמת. משדנתי והכרעתי בבקשה על הטענות שנטענות בה, ומשלא חל כל שינוי נסיבות, איני רואה מקום לקבלה כעת. התוצאה היא, שהבקשה נדחית.