ע"פ 8384/99 ניר פדידה נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ז' הווארי) הרשיע את המבקש - המערער, על פי הודייתו, בעבירות של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות וחטיפה. תמציתו של סיפור המעשה היא שהמבקש נועד עם המתלוננת, שבינו לבינה היו קשרים טלפוניים שנמשכו כשבוע, שידל אותה להכנס למכוניתו ולאחר מכן הסיע אותה שלא בהסכמתה למקום מבודד וחשוך ביער. לאחר מכן ניסה להפשיטה וכן נגע באבריה האינטימיים. באותו זמן היה המבקש כבן 21 שנים והמתלוננת היתה כבת 13 שנים. בית המשפט גזר עליו מאסר לתקופה של שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל, מאסר לתקופה של שלוש שנים על תנאי וכן העמיד אותו בפיקוח קצין מבחן לתקופה של שנה וחצי לאחר שחרורו מן המאסר. עוד חייב אותו לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח.

המבקש ערער על חומרת עונשו וכן ביקש לעכב את ביצוע גזר הדין.

2.טענתו העיקרית של בא כוח המבקש היא שסיכוייו להצליח בערעורו טובים; לאור נסיבותיהן הקלות של העבירות ולאור העובדה שהמתלוננת עצמה לא ראתה - לטענתו - את האירוע כחמור. עוד טען כי בית המשפט ביקש כי הממונה על עבודות שירות יגיש על המבקש חוות דעת; לפיכך ציפה לעונש קל ולא לעונש של מאסר ממש. יש להביא בחשבון גם את העובדה שעד נתינתו של גזר הדין היה משוחרר בערובה. אשר לפיצוי טען כי בא כוח המדינה לא ביקש לפסוק אותו ולא היה דיון בענין זה. מכל מקום אין ידו משגת לשלם את הסכום.

דינה של הבקשה להדחות, ככל שעניינה ריצויו של עונש המאסר. לפי סעיף 355 לחוק העונשין תשל"ז1977- מי שהורשע בעבירה לפי סעיף 348 (ב) לחוק - שבה הורשע המבקש - "לא יפחת עונשו מרבע העונש המירבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו". עונש המאסר שנקבע הוא עשר שנים ולפיכך "העונש המזערי" - כלשון הערת השוליים - שהמבקש צפוי לו, לכאורה, הוא שנתיים ומחצה. גם הטענה בדבר ציפייתו של המבקש כי יוטל עליו מאסר בעבודות שירות אין לה על מה שתסמוך. צו של בית משפט להגיש לו חוות דעת של הממונה על עבודות שירות, תסקיר של שירות המבחן, או חוות דעת מקצועית אחרת, מטרתו לאסוף מידע הדרוש לבית המשפט ואין בו כשלעצמו כדי לחייב אותו להטיל עונש מסויים, או להימנע מהטלתו. הוא הדין בטענה שהמבקש היה משוחרר בערובה עד שנגזר דינו. משהורשע והוטל עליו עונש נסתיימה התקופה שבמהלכה היה בחזקת חף מפשע - אלא אם כן יורשע - והתחילה תקופה חדשה שבמהלכה הוא בחזקת אשם - אלא אם כן תזכה אותו ערכאת הערעור או תקל בעונשו.

המבקש חוייב לשלם פיצויים למתלוננת; לטענת בא כוחו, בלי שהדבר נתבקש ובלי שהיה דיון בענין זה. בא כוח המדינה לא השיב על הטענה. יש, אפוא, מקום לעכב חיוב זה עד להחלטה בערעור.

3.לפיכך אני דוחה את בקשתו של המבקש לעכב את ריצוי עונש המאסר שהושת עליו ומורה לעכב את תשלום הפיצויים.