ע"פ 8391/05 מנוח חמו נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ברלינר :

כתב האישום בתיק זה כולל 3 נאשמים, ושתי פרשיות שעניינן סחר בסמים.

המערער הורשע בשתי עבירות של סחר בסם כאשר בפעם הראשונה מדובר בכמות של כ-3 ק"ג קנבוס אותם מכר המערער לסוכנים משטרתיים, ובפעם השניה מכירה של למעלה מ-50 ק"ג. לכך נלוו עבירות נוספות: קשירת קשר לביצוע פשע, הסתייעות ברכב לצורך ביצוע פשע וכן נהיגה ללא רשיון וביטוח.

המערער הורשע על סמך הודאתו, אם כי הודאה זו ניתנה רק לאחר שנשמעו 12 עדי תביעה.

בית המשפט קמא הטיל על המערער 5 שנות מאסר. כמו כן הופעל מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו למשך 3 חודשים כך שסך הכל עליו לרצות 5 שנים ו-3 חודשים. בנוסף הוטל עליו מאסר על תנאי של 3 שנים, וחולטו הרכב שבו הועבר הסם וסכום כסף שנתפס בו. כן הופעלה ערבות עליה חתם המערער.

על הענישה הערעור בפנינו.

לטענת המערער החמיר עמו בית המשפט קמא יתר על המידה. אלה הנימוקים העיקריים בטיעונו של הסנגור:

1.ההשוואה לעונשו של מי שהיה נאשם 2 בתיק זה שעליו הוטלה שנת מאסר אחת בלבד.

2.למערער אומנם הרשעות קודמות אולם אלה אינן כוללות הרשעות רבות בתחום הסמים.

3.המערער הודה, והביע חרטה.

4.נמנע מהמערער להביא עד לעניין העונש, שהיה מבהיר כי המערער הודח לביצוע המעשים.

לא מצאנו ממש בערעור זה.

כל שניתן להיאמר בנושא המלחמה בנגע הסמים כבר נאמר בפסיקה, וקשה לחדש בתחום זה.

המערער סחר בכמות עצומה של סם, והיה דומיננטי בביצוע העסקאות. במהלך המשא ומתן בינו לבין הקונים (השוטרים) הודיע המערער לקונים כי הוא יכול להשיג עבורם כמות גדולה של סם, וכן אקדח. יש בכך כדי להצביע על מעורבותו הרבה בתחום זה ועל כך שמדובר באורח חיים ולא בהסתבכות מקרית.

באשר להרשעותיו הקודמות: את העבירות הנוכחיות ביצע המערער 3 ימים בלבד לאחר שהורשע בת.פ. 552/04 בבית משפט השלום בבית שאן בעבירות סמים. באותו תיק הוטל על המערער מאסר על תנאי, שלא היה בו כדי להרתיעו.

באשר לטענות הנוספות: ניתנה למערער ההזדמנות להביא את עד ההגנה שרצה בו – ההזדמנות לא מוצתה, והמערער לא הביאו, שעל כן אין ממש בטרונייתו בהקשר זה.

באשר לעונשו של מי שהיה נאשם 2 – מפי התובעת שמענו כי על גזר דין זה הוגש ערעור, שעל כן אינו יכול לשמש אמת מידה. שלא לדבר על כך כי עקרון אחידות הענישה אינו עקרון על- והוא מהוה רק אחד מהשיקולים המכתיבים את הענישה.

לענייננו: כמות הסם, נגישותו של המערער לכמויות סמים, חלקו המסיבי בביצוע העבירות והרשעותיו הקודמות – מצביעים על כך שבית משפט קמא לא החמיר עימו יתר על המידה.

הערעור נדחה.