ע"פ 8391/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער הנו אביו של קטין יליד חודש ינואר 2001 (להלן: הקטין). בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז נטען, כי בין השנים 2006 ו-2008, במספר רב של הזדמנויות, נהג המערער להורות לקטין לפשוט את מכנסיו ותחתוניו, ולהטיל שתן וצואה על ראשו של המערער ולפיו. במקרים אחדים נתבקש הקטין להכניס את איבר מינו לפיו של המערער תוך הטלת שתן.

2.

המערער הודה בעובדותיו של כתב האישום, ובגדרו של הסכם טיעון עתרה המשיבה לדון אותו ל-12 שנות מאסר, בעוד שההגנה ביקשה להסתפק ב-8 שנות מאסר בלבד. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הוגשו חוות דעת פסיכיאטרית מטעמם של שני הצדדים, וממצאו של בית המשפט היה שהמערער אינו סובל ממחלת נפש במובנה המשפטי, אלא משילוב של סטיות מיניות. בעקבות כך הורשע המערער בעבירות של התעללות בקטין וחסר ישע בידי אחראי, מעשה סדום בקטין בן משפחה ומעשה מגונה בקטין בן משפחה. על כך דן אותו בית המשפט המחוזי ל-10 שנות מאסר ושתי תקופות של מאסר על-תנאי, וכנגד עונש זה הוא משיג בפנינו. נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם למצבו הנפשי של המערער, הודאתו, שיתוף הפעולה שלו עם חוקריו ונטילת אחריות על מעשיו. כן נטען, כי במצבו בעת ביצוע המעשים היה המערער אך כפסע מהכרזתו כמי שאינו יכול לשאת באחריות בפלילים. לבסוף, נטען כי מיד לאחר חשיפת הפרשה החליט המערער להתרחק מילדיו ונרתם לתהליך טיפולי.

3.

אין בידינו להיעתר לערעור, ולכך שני טעמים. ראשית, העונש שנגזר על ידי בית המשפט המחוזי אינו סוטה מרמת הענישה אותה הציעו הצדדים, והרי הסכם הטיעון עצמו מלמד שגם המערער, שהיה צד לאותו הסכם, שותף לדעה כי כל עונש בטווח שהוצע מצוי במתחם הסבירות. שנית, וזה העיקר, המערער חטא בעבירות קשות מאין כמותן שביצע בבנו, קטין רך בשנים שעוד בטרם עמד על דעתו מצא את עצמו קורבן לסטיותיו של אביו – מולידו. ובאשר למצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע המעשים – בית המשפט המחוזי בחן עניין זה נוכח חוות הדעת הפסיכיאטריות שהונחו בפניו, ואיננו שותפים להשקפת המערער לפיה נפלה שגגה בתוצאה אליה הגיע.

אי לכך, הערעור נדחה.