ע"פ 8394/07 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער, יליד חודש יולי 1989, היה בתקופה הרלבנטית (אפריל 2005 ועד מרץ 2006), תלמיד ישיבה, והאישומים שיוחסו לו עת הובא לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, עוסקים בעבירות אותן ביצע במהלך חופשותיו מהישיבה. נטען, כי המערער פיתה ארבעה קטינים (ילידי השנים 1994 עד 2000), ללכת עמו למקלט באזור מגוריו, שם נהג להפשיט אותם מבגדיהם התחתונים, ולאחר שפשט גם הוא את בגדיו ביצע בהם מעשים מגונים. אותם מעשים של המערער כללו חיכוך איבר מינו במבושיהם ואברי מינם של הקטינים, עד שהיה מגיע לסיפוק מיני. המערער הורה לקטינים להימנע מלספר על מעשיו לאיש.

2.

בעת שהתייצב בפני בית המשפט המחוזי, הודה המערער בעובדות אשר יוחסו לו, ובעקבות כך נקבע כי הוא ביצע עבירות של מעשה מגונה, חלקן בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם חבלה או עבירות מין ותקיפה. לאחר שהוגשו תסקירים של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נדון המערער לחמש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי בפועל והיתרה על-תנאי.

3.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען, כי נכון היה לאפשר למערער לקבל טיפול תרופתי לדיכוי הדחף המיני במסגרת מעצר בית, באשר זו הדרך הראויה לשקם אדם צעיר ביותר, שבעת ביצוען של העבירות היה קטין. בפי בא-כוח המערער ביקורת על העמדה בה נקט שרות המבחן, אשר על רקע של חשד לביצוען של עבירות מין במעון גילעם, שם הוחזק המערער להסתכלות, הוחלט להימנע מהמלצה טיפולית בעניינו. לחלופין, נטען כי תקופת המאסר שהושתה על המערער הינה מופרזת בחומרתה.

4.

לבית המשפט המחוזי לא אצה הדרך לגזור את עונשו של המערער, וכפי שראוי לנהוג בקטינים, הוא ביקש למצות את הליכי האבחון בטרם תיקבע המסגרת שתהלום את צרכיו של המערער ותסייעי בשיקומו. לצורך כך הונחו בפניו מספר תסקירים של שרות המבחן, ובראשון שבהם, מחודש פברואר 2007, הובעה הדעה כי המערער "זקוק בבירור לעזרה טיפולית ויוכל להסתגל ולהירתם ממסגרת חוץ ביתית טיפולית". בעקבות כך, הועבר המערער למעון גילעם לצורך הסתכלות ובדיקת התאמתו למסגרת הטיפולית. בחודש מאי 2004 הוגש תסקיר שני ממנו עלה כי המערער נקלט במוסד, ואף החל להפנים את חומרת מעשיו ופסלותם. על רקע זה המליץ שרות המבחן להימנע מהרשעת המערער, ולנקוט בעניינו בדרכי טיפול אשר יכללו שהייה במעון נעול במשך שנה וחצי. פסק הדין בעניינו של המערער היה אמור להינתן בתאריך 11.7.07, אולם יום קודם לכן עתר שרות המבחן לדחיית הדיון, הואיל ומעון גילעם דיווח לו שהמערער היה מעורב בפגיעה מינית במספר נערים, ועל כן הוחלט להרחיקו מאותה מסגרת. במצב זה שינה שירות המבחן את המלצתו, והביע את הדעה כי נכון יהיה לשלב את המערער במסגרת טיפולית בבית הסוהר.

5.

בית המשפט המחוזי אימץ המלצה זו של שירות המבחן, ואיננו סבורים כי שגה בכך. אותו חשד שייוחס למערער בדבר ביצועם של מעשים מגונים בחוסים אחרים במעון גילעם, טרם גובש לכתב אישום, וממילא עומדת למערער חזקת החפות. אולם, לענייננו די בכך שהגורמים המוסמכים באותו מעון, שאין מקום לחשד בהם כי ביקשו להרע את מצבו של המערער, מצאו כי קיימת בעיתיות בהמשך שהותו באותו מוסד. החשד בדבר מעורבותו האחרונה של המערער בפלילים, בנוסף לעבירות בהן הודה, חייבה את המסקנה ששוב אין ספק כי מהמערער נשקפת סכנה מוחשית ביותר לקטינים, ועל כן הטיפול שהוא זקוק לו חייב להינתן במסגרת סגורה וכופה. אכן, כליאה היא תוצאה קשה לנאשם כה צעיר, אולם בצד הרצון לשקם את העבריין-הקטין, ניצבת החובה להגן על מי שהמערער עלול לפגוע בו, וכאמור, אין מדובר עוד בסכנה ערטילאית. ההתלבטות בין אינטרסים נוגדים אלה אינה פשוטה, אולם בסופו של יום דעתנו היא כי הפתרון אותו אימץ בית המשפט המחוזי היה מאוזן וראוי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

בשולי פסק הדין נוסיף גם זאת – המערער מצוי עתה בשלבים הראשונים של חייו כבוגר, ועל כן מלווה אותנו החשש שאם גורמי הטיפול בכלא לא יירתמו במועד קרוב כדי לסייע לו להירפא מסטייתו, הוא עלול לצאת מהכלא כעבריין מין מועד, שעל סכנתו לציבור בכלל ולקטינים בפרט אין צורך להרבות מלים. נוכח האמור, מתבקשים גורמי הכלא לתת את דעתם לעניינו של המערער בהקדם, מתוך מגמה לשלבו כבר עתה בתהליך טיפולי.