ע"פ 8402/00 איאד עיאט נ. מדינת ישראל

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים ונידון לתשע שנות מאסר, שבע שנים מתוכן מאסר בפועל שמניינו מיום מעצרו (27.12.99). חומר הראיות שהובא לפני בית המשפט המחוזי כלל תעודת חיסיון שהתייחסה לחלק מחומר החקירה. בתעודה החיסיון נאמר שחשיפת החומר החסוי עלולה לסכן חיי אדם. הסניגור שייצג את המערער לפני הערכאה הראשונה לא ביקש להסיר את החיסיון, ובנסיבות אלה החומר החסוי על-פי התעודה לא נחשף גם לעיניו של השופט המלומד.

המערער הגיש ערעור, שבו השיג הן על צדקת הרשעתו והן על חומרת העונש שנגזר עליו. לקראת הדיון בערעור בדק בא-כוח המדינה את חומר הראיות. כן נדרש לעיון גם בחומר החקירה החסוי. מן העיון בחומר הזה נתברר לו, כי עובדות מסוימות שהיו רלבנטיות לקביעת אשמתו של המערער לא הגיעו לבירור בשל קיומו של החיסיון. העיון במכלול החומר הביא את בא-כוח המדינה למסקנה כי מן הדין לתמוך בקבלת הערעור ובביטול ההרשעה.

בא-כוח המדינה נהג על-פי שורת ההגינות המחייבת את התביעה בכל מקרה בו הוצאה תעודת חיסיון. חסיונו של חומר החקירה מציב את הסניגור בעמדת נחיתות לעומת התביעה, באשר החומר החסוי מצוי רק בידיעת התביעה ואינו מצוי בידיעת הסניגור. מחובתו של תובע בנסיבות כאלה לבדוק ולהיווכח אם בחומר החקירה החסוי אין כדי לגרוע ממשקלן של הראיות הגלויות שהאישום מבוסס עליהן. בא-כוח המדינה הניח את דעתנו כי על-פי הנחייתה של פרקליטת המדינה אכן כלל התובעים נדרשים לעריכת בדיקות מהסוג הזה בטרם יגבשו עמדה אותה יביאו לפני בית המשפט בכל מקרה נתון. יש להצטער שהבדיקה האמורה לא נערכה, או לא נערכה כראוי, במקרה הנדון, על-ידי הפרקליט שייצג את המדינה לפני הערכאה הראשונה. נחמא פורתא יש בכך שבא-כוח המדינה בערעור, בהגינותו, עמד על הטעות והביא לתיקון המעוות.

הערעור מתקבל, פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל והמערער מזוכה מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.