ע"פ 8408/09 אדם בן דוד נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בן 15 חודשים, בניכוי תקופת המעצר, אשר הושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ח' כבוב) ביום 14.10.09 במסגרת ת"פ 4032/09.

2.

המבקש הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת שוד. המבקש הודה בפני בית המשפט קמא בעובדות כתב האישום המתוקן, לפיהן ביום 09.08.07 התקשר המבקש למתלוננת אשר עסקה במכירת בגדים מדירתה, וביקש להגיע לדירה לשם רכישת סחורה. משנכנס לדירת המתלוננת, תקף אותה המבקש, סתם את פיה, קשר את ידיה, ואיים עליה באמצעות סכין שיפגע בה אם תצעק. המבקש גנב מהדירה שני מכשירי טלפון ניידים בשווי 1,800 ₪ וסחורה בשווי 1,200 ₪, ונמלט מהמקום.

3.

בגזר דינו ציין בית המשפט המחוזי לחומרא את חומרת המעשים בהם הודה המבקש אשר כללו שימוש באלימות ופגיעה קשה באינטרס הציבורי ובתחושת הביטחון של אזרחים בביתם, ואת הנזק הרב שגרם מעשה העבירה למתלוננת. מנגד, שקל בית המשפט לקולא את נסיבותיו האישיות של המבקש, גילו הצעיר, המצוקה הכלכלית של משפחתו, חרטתו העמוקה, מוכנותו לפצות את המתלוננת, וסיכויי השיקום הטובים. בית המשפט סבר כי חרף נסיבותיו המקלות של המבקש יש להעדיף את האינטרס הציבורי במקרה זה. לאחר שקלול השיקולים השונים, גזר בית המשפט על המבקש מאסר בפועל בן 15 חודשים ומאסר על תנאי של 12 חודשים. נוכח פטירתו של סב המבקש, בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע גזר הדין עד ליום 25.10.09.

4.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על חומרת העונש, לו צרף בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור. בבקשה טוען בא כוח המבקש כי מדובר במקרה ייחודי בו סיכויי הערעור גבוהים לאור מכלול הנסיבות המקלות המתקיימות, הודייתו של המבקש, חרטתו, עברו הנקי ותסקיר המבחן החיובי. עוד נטען כי בכל התקופה בה היה נתון המבקש במעצר בית לא הפר את התנאים שהוכתבו לו על ידי בית המשפט והתייצב לכל הדיונים בעניינו. לטענת הסנגור, ביצוע מיידי של העונש יסכל את אפשרות השיקום של המבקש ולא יאפשר לתת ביטוי לנסיבות המקלות בעניינו.

5.

מנגד טוענת באת כוח המשיבה כי הסיכוי כי המבקש ירצה מאסר שווא במידה ולא יעוכב ביצוע העונש הינו קלוש. לטענתה, המעשים בהם הורשע המבקש חמורים ביותר, וגרמו לנזק כבד למתלוננת, ועל כן ראוי כי הענישה בגינם תהיה מרתיעה וחמורה. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי כבר שקל ולקח בחשבון במסגרת החלטתו את מכלול הנסיבות המקלות אותן הביא בא כוח המבקש בפני בית משפט זה, אך בכל זאת סבר כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע גזר הדין. על כן עותרת המשיבה לדחיית הבקשה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות הערכאות דלמטה ושמעתי את טיעוני הצדדים מצאתי כי נסיבות העניין המיוחדות מצדיקות עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש. אכן, משהורשע נאשם ונגזר עונשו הכלל הוא כי עליו לרצות את עונשו באופן מיידי, וזאת בהתחשב באינטרס הציבורי באכיפה מיידית של פסק דין (ראו למשל: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)). עם זאת, מצאתי כי במקרה זה מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשה (ע"פ 7911/05 אטיאס נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 29.8.05); ע"פ 4409/09 פלונית נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 28.5.09)).

7.

אין חולק כי העבירה בה הורשע המבקש הינה חמורה ביותר, והביאה לנזק קשה למתלוננת, אשר אין להקל בו ראש. עם זאת, זהו מקרה בו נערמו זו על גבי זו מכלול נסיבות אישיות ייחודיות אשר אף מעלות חשש כי ביצוע מיידי של גזר הדין יסכל את סיכוייו של המבקש לשיקום. המבקש צעיר בימים, בגיל 21, עם נסיבות אישיות יוצאות דופן, כאשר כבר בגיל צעיר הוטלה עליו האחריות לדאוג לאחיו ואימו. תסקיר שירות המבחן מציג את הרקע הקשה ממנו מגיע המבקש, הן מבחינה משפחתית והן מבחינה כלכלית. יש לציין כי זוהי הסתבכותו הראשונה של המבקש בפלילים, ועברו הפלילי נקי. שירות המבחן סבור כי ביצוע העבירה לא נבע מזלזול בחוק ומדפוס התנהגות שלילי שאינו נורמטיבי, אלא ממצוקה קיצונית אותה חווה המבקש באותה עת הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית אשר נבעה ממכלול נסיבות קשות ביותר, שלא כאן המקום לפרטן בשל צנעת הפרט.

במהלך התקופה בה שהה בחלופת מעצר, החל המבקש בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, עימו שיתף פעולה באופן מלא. המבקש הביע חרטה וצער באופן מיידי ויוצא דופן על מעשיו והנזק שגרמו אשר התגבשו עוד במהלך ביצוע העבירה, דבר אשר בא לידי ביטוי בהתנהגותו כלפי המתלוננת – המשיב הגיש למתלוננת כוס מים כשהבחין במצוקתה, נמנע מלסתום את פיה באמצעות נייר דבק כשהביעה את חששה כי הדבר יקשה על נשימתה, וזמן קצר לאחר שעזב את הדירה השליך את החפצים אותם גזל ועזב את המקום בידיים ריקות. המבקש הודה בביצוע העבירה באופן מיידי, שיתף פעולה עם הרשויות לאורך החקירה וההליך השיפוטי בעניינו, והתרשמות שירות המבחן ובית המשפט דלמטה הייתה כי העורר הבין באופן מלא את הפסול שבהתנהגותו. על אף מצוקתו הכלכלית הקשה, הביע המבקש רצון לפצות את המתלוננת, מתוך הבנה של חומרת הנזק שהסב לה במעשיו ואמפטיה יוצאת דופן שגילה לשלומה. בנוסף, התרשם שירות המבחן כי המבקש הינו בעל מוטיבציה ופוטנציאל גבוהים לשקם עצמו, ולבנות אורח חיים פרודוקטיבי ונורמטיבי.

8.

תקופת המאסר שנגזרה על המבקש אינה ארוכה ביותר. מבלי לקבוע עמדה בעניין סיכוייו של הערעור, ברי כי בשל נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, חרטתו העמוקה, והעובדה שזו מעידתו הראשונה, מדובר במקרה מורכב ויוצא דופן שלא ניתן לשלול לגביו את סיכויי הערעור.

9.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. גזר הדין יעוכב עד להכרעה בערעור. התנאים המגבילים והערבויות שהוטלו על המבקש במהלך מעצרו יוותרו בעינם, ופיקוח שירות המבחן יוארך עד תום תקופת העיכוב.