ע"פ 8410/09 נואף אלשיך נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 13.1.09, בכפר יאסיף, נמצא המערער נוהג ברכב מנועי, אף שאותה עת היה מצוי בתקופת פסילה. הוא נדרש על ידי שוטרים לעצור, אולם נמלט בנסיעה מהירה תוך סיכון בטיחותם של כלי רכב אחרים והולכי רגל. לבסוף, נטש המערער את הרכב וניסה להימלט רגלית, אולם נלכד על ידי שוטרים שרדפו אחריו.

המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ונהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה. על כך דן אותו בית המשפט המחוזי לארבע שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים.

בערעור שבפנינו, בו מלין המערער על חומרת העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות – אדם חלש ולוקה בנפשו, בן למשפחה נורמטיבית ואב לילדים, שהביע צער וחרטה על התנהגותו.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. בתי המשפט, בשורה ארוכה של פסקי-דין, הבהירו כי נהגים פורקי עול שאינם מצייתים לדרישת שוטרים לעצור ונמלטים תוך סיכון חיי אדם, ראויים למאסר ממושך, ולו כדי למנוע את סכנתם מן הציבור. התנהגות המערער מלמדת כי מסר זה לא הופנם על ידו עד תום, ועל כן איננו סבורים כי נפלה שגגה בעונש שהשית עליו בית המשפט קמא.

אי-לכך, הערעור נדחה.