ע"פ 8413/01החברה להגנת הטבע נ. יפית רייס

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ז' כספי), בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט צ' כספי) בעניינה.

1.המבקשת הייתה קשורה בארגונו של טיול קבוצתי למרוקו, בו הייתה אמורה ליטול חלק גם המשיבה. בהתרחשות הנוגעת לטיול זה הייתה מעורבת גם חברה בשם גלוב (להלן - גלוב) - שנכנסה, ביני לביני, להליכי פירוק. המשיבה שילמה את תמורת הטיול. יומיים קודם למועד הנסיעה המיועד בוטל הטיול על ידי ראש קבוצת המטיילים עקב המצב הביטחוני, שנוצר בשל פרוץ המהומות בשטחים בספטמבר 2000, והשפעתו על ביטחונם של ישראלים השוהים במדינות ערב. בעקבות הביטול הושבו (על ידי גלוב) למשיבה ולמטיילים האחרים הסכומים ששילמו בניכוי 500$. המשיבה והמטיילים האחרים לא הסתפקו בהחזר הכספי החלקי כאמור. המבקשת הציעה למשיבה ולמטיילים האחרים לפצותם בסכום דמי הביטול שנקבעו על ידי גלוב באמצעות שוברים לניצול במסגרת טיולי חו"ל של המבקשת. המשיבה סירבה להצעה והגישה לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה כספית כנגד המבקשת. לאחר תיקון התביעה, סכום התביעה הועמד על 500$.

2.בית המשפט לתביעות קטנות אימץ את גרסת המשיבה בכללותה, אם כי חייב את המבקשת לשלם למשיבה 400$ ולא 500$ כפי שהאחרונה תבעה. בית המשפט לתביעות קטנות לא נימק בפסק דינו מה הביאו לפסוק את הסכום האמור, אך מפרוטוקול הדיון עולה כי סכום זה נפסק נוכח הצהרת המבקשת כי סך של 100$ נגבה עבור כל אחד מהמטיילים על ידי ראש קבוצת המטיילים בהליך אחר.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, בקובעו כי למרות שפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות מנוסח בקיצור רב, יש להבין מתוכו כי בית המשפט קיבל את גרסת המשיבה המפורטת בכתב תביעתה. בית המשפט קבע כי לא מצא בקביעה לזכות את המשיבה במרבית תביעתה שגיאה יסודית המצדיקה מתן רשות ערעור.

3.על החלטה זו עותרת המבקשת ליתן לה רשות ערעור. לטענת המבקשת, היה על בית המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות מהטעם שפסק הדין אינו מנומק. כן טוענת המבקשת, כי אין יסוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי בית המשפט לתביעות קטנות אימץ את גרסת המשיבה, שכן המשיבה תבעה 500$, ואילו בפסק הדין חויבה המבקשת בתשלום סך של 400$. עוד טוענת המבקשת, כי בית המשפט לתביעות קטנות לא העיד את המבקשת על גרסתה ובכך פגע בזכותה להליך הוגן. המשיבה מתנגדת לבקשה.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי עילה להתערבות, בדרגה שלישית, במסקנותיו של בית המשפט קמא. הגם שפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מנוסח בתמציתיות רבה, עולה ממנו כי בית המשפט אימץ את גרסת המשיבה בכתב תביעתה, לאחר שזו אושרה בעדותה בבית המשפט. נציג המבקשת נכח באולם בעת הדיון ומפרוטוקול הדיון עולה כי הוא בחר שלא לחקור את המשיבה. הטעם לפער בין הסכום שנפסק לסכום שנתבע יסודו בהצהרת המבקשת בבית המשפט כי סך של 100$ נגבה עבור כל אחד מהמטיילים על ידי ראש הקבוצה על-פי פסק דין שניתן לטובתו בהליך אחר.

הגם שרצוי היה, כי בית המשפט ינמק את החלטתו ביתר פירוט, אף כי בצורה תמציתית, כאמור שתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז1976-, כאמור, בנסיבות העניין, הרי שלא מצאתי בכך עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לאשר את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה על סך של 5,000 ש"ח.