ע"פ 8421/09 סלמאן רכאב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב-אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה יוחסו למערער מספר עבירות - חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, איומים והפרעה לעובד ציבור. נטען, כי המערער הוא אביהם של אמיר רכאב (להלן: אמיר) וראניה רכאב (להלן: ראניה). בין המערער לילדיו קיים סכסוך על רקע של חלוקת רכוש והזכויות בבית המגורים בעוספיא, ובכך עסקו ערכאות שונות ולעתים נאסר על המערער להתגורר באותו בית. על רקע זה נראה כי הצטברו מרירות וכעס בין המערער לילדיו, וכתב האישום עוסק בשניים מן האירועים, שלטענת המשיבה, התרחשו עקב כך.

האירוע האחד התרחש בתאריך 22.1.08, בשעה לילה, כאשר המערער הבחין בראניה וצעק עליה, קילל אותה ואיים לפגוע בה. ראנייה סיפרה לאחיה אמיר על אשר התרחש, ובעקבות כך החליט האחרון להגיש תלונה בנקודת המשטרה ברכס הכרמל. דא עקא, בדרכו לשם הוא הבחין באביו נוסע ברכבו של אחר – מאלק טלאל (להלן: טלאל), ובין השניים התפתח עימות מילולי שהדרדר לאלימות שחומרתה אינה מוטלת בספק. לגרסת המשיבה, התיז המערער לעבר בנו נוזל ממזרק אולם לא פגע בו, ובהמשך הלם בראשו באמצעות אלה ודקר אותו עם סכין באמת יד שמאל ובבית השחי. ניסיונו של המערער לשוב ולדקור את בנו, לא צלח עקב התנגדותו של האחרון. בהמשך, נסע אמיר ברכבו לתחנת המשטרה, שם התמוטט כשהוא שותת דם. ועוד נטען בכתב האישום, כי בעת חקירתו של המערער בתאריך 27.1.08, הוא התפרע, גידף את החוקרת וירק לעברה.

2.

במהלך משפטו הכחיש המערער מכל וכל את גרסת המשיבה לאירועים, וטען כי למעשה היה קורבנה של התקיפה. גרסה זו לא זכתה לאמונה של השופטת המלומדת של בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום החליטה לזכות את המערער מעבירת האיומים כלפי ראניה, אולם הרשיעה אותו בעבירות הנוספות שיוחסו לו. בהמשך, נדון המערער לחמש שנות מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, והופעל במצטבר, מאסר מותנה בן שמונה-עשר חודשים שעמד נגדו. כמו כן, חויב המערער לשלם לאמיר פיצוי בסכום של 30,000 ש"ח.

3.

המערער סבור כי הרשעתו שגויה, ולכך אין בידינו להסכים. ראשית, הואיל והשגותיו נגד הכרעת-הדין מופנות כולן נגד ממצאים שבעובדה, אותם קבעה הערכאה הדיונית בעקבות התרשמותה הישירה מהעדים שהובאו בפניה. שנית, וזה העיקר, הראיות שהובאו על ידי המשיבה מצביעות במידה הנדרשת בפלילים על אשמתו של המערער. במרכזן של אותן ראיות עמדה עדותו של אמיר, עדות זו הוגדרה על ידי השופטת המלומדת של בית המשפט המחוזי כעקבית ואמינה, והתרשמותה היתה שהעד " תיאר, באופן שוטף וברור את השתלשלות האירוע ולמרות כעסו הרב על [המערער]... תיאורו של האירוע ותשובותיו לשאלות היו ענייניות והתיישבו עם שאר הראיות" (עמ' 12 להכרעת הדין).

מטבע הדברים, נכון היה לבחון את גרסתו של אמיר בזהירות רבה, הואיל והוא בעל עניין בתוצאות ההליך. ברם, נתונים נוספים מהזירה תומכים באותה גרסה, וכוונתנו, בראש ובראשונה, לכך שאמיר היה היחיד שניזוק באותו אירוע, ולתחנת המשטרה הגיע חבול, פצוע ומדמם. מנגד, יצא המערער מאותו אירוע ללא פגע, וטענתו כאילו נפצע, לא נתמכה ולו בבדל ראייה. אכן, בגדיו של המערער נמצאו מוכתמים בדם, אולם בדיקת מעבדה העלתה כי זהו דמו של אמיר. האפשרות לפיה הוכתמו הבגדים בדם בעת שנארזו בשקית אחת עם האלה בה נעשה שימוש בזירה (שגם עליה נמצא דמו של אמיר), היא אפשרות שנדחתה, הואיל וכבר בעת שהגיע המערער למשטרה, היינו, קודם לתפיסת הבגדים ואריזתם הם כבר היו מוכתמים בדם. לבסוף, נפנה לעדותו של טלאל שהסיע את המערער עובר למפגש האלים עם אמיר. בעדות זו סתר טלאל אחדות מן ההנחות עליהן התבססה הגרסה בה התגונן המערער, ולא ראינו צורך להרחיב בכך.

נוכח האמור, אנו סבורים כי הרשעת המערער בדין יסודה.

4.

באשר לערעור נגד גזר הדין – אכן, העונש שהושת על המערער אינו קל, אולם, מדובר במי שלחובתו עומד עבר פלילי מכביד, גם בעבירות של אלימות שהופנתה כלפי ילדיו, ואת העבירות הנוכחיות ביצע זמן לא רב לאחר ששוחרר מן הכלא, וכאשר מאסר מותנה משמעותי עומד נגדו. בנסיבות אלו נראה העונש בעינינו מאוזן וראוי, ומכאן החלטנו לדחות את הערעור על שני חלקיו.