ע"פ 8425/11 צבי רוזנבלט נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו מיום 6.11.2011 שניתן נגד המבקש 1 (להלן: המבקש ) בת"פ 40238/06, (כבוד השופט ג'' קרא ).

כנגד המבקש ואחרים, הוגש כתב אישום לבית בית המשפט המחוזי. על פי הנטען בו, בין השנים 1999-2004 הפעיל המבקש ואחרים מספר מרפאות ברחבי הארץ, בהן מכרו בין היתר כדורים מזויפים לאין אונות, אשר הוצגו כמקוריים. כמו כן נטען, כי הכדורים אף נמכרו באמצעות אתרי אינטרנט לקונים ברחבי העולם. לצורך כך, הבריחו המבקש והאחרים כדורים מזויפים לארץ וממנה לחו"ל. לגבי המבקש נטען כי הוא היה היוזם, ההוגה והמבצע העיקרי של העבירות. לצורך ביצוען הקים מערך של חברות, ודאג כי אחרים יירשמו כבעליהן ומנהליהן, כאשר בפועל הוא היה המנהל הפעיל שלהן. כמו כן נטען, כי המבקש והאחרים ביצעו פעולות שונות לשם הסוואת מקור הכסף שצמח מפעילות זו, כמו גם את הזכויות בו, מיקומו ותנועותיו.

ביום 30.6.2011 הרשיע בית המשפט את המבקש במיוחס לו בכתב האישום (למעט, זיכויו מעבירה של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) (להלן: חוק העונשין ) ), וביום 6.11.2011 גזר עליו חמש שנות מאסר בפועל; הפעלה במצטבר של עשרה חודשי מאסר על תנאי שנגזרו בת.פ. (שלום-ת"א) 3238/99, כך שסך הכל יירצה המבקש 5 שנים ו-10 חודשים של מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי, למשך שנתיים, שלא יעבור עבירות לפי סעיפים 3 או 4 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, או עבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, או עבירות לפי סעיפים 211 ו-212 לפקודת המכס, או עבירות לפי סעיפים 117 או 119 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975; שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה על סעיף 60 לפקודת הרוקחים, [נוסח חדש], תשמ"א-1981, או עבירה לפי סעיף 338(8) לחוק העונשין, או עבירה לפי סעיף 3(א) או 48 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976, או עבירה 60א(3) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972, וקנס בסך של 500,000 ש"ח.

בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרת העבירות, אשר בוצעו ממניעים של בצע כסף. בתמצית אומר, כי בית המשפט קבע כי הפעילות הייתה מתוכננת ומתוחכמת "מלאכת מחשבת של הסוואה והסתרה", שנעשתה באמצעות מנגנון מתוחכם שהקים המבקש, על ידי מערך של חברות ורישומם של אנשי קש כבעלי מניות, מנהלי החברות, ובעלי חשבונות בנק. באשר להיקף הפעילות, קבע בית המשפט כי מדובר בסחר סיטונאי במסגרתו נמכרו למעלה מ-400,000 כדורים מזויפים, שנתלוותה להם תעשיית זיוף של אריזות ועלונים, ומחזור כספי של למעלה מ-23 מיליון ש"ח. עוד קבע בית המשפט, כי המבקש היה הדמות הדומיננטית במערך הפעילות העבריינית המתוארת,

והנהנה העיקרי מפירותיה.

במועד מתן גזר הדין (6.11.2011), ביקש המבקש מבית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע גזר דינו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וקבע כי הבקשה אינה עומדת בתנאי הלכת שוורץ, וכי נוכח העובדה שהמבקש ידע כי הורשע בעבירות רבות וחמורות, הוא היה צריך לצפות כי יוטל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ובמסגרתו הוגשה הבקשה שלפניי.

לטענת המבקש, נסיבותיו של מקרה זה מצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו. שכן, לטענתו סיכויי הערעור הן על גזר הדין והן על הכרעת הדין טובים. עוד טוען המבקש כי במידה ולא ייעתר בית המשפט לבקשה זו, והוא יחל בריצוי עונש המאסר, לא יהיה באפשרותו לעמוד בתשלום הקנס שהושת עליו. כן טוען המבקש שיש להביא בחשבון אף את הימשכות ההליכים בעניינו, כמו גם את מצבו הכלכלי הקשה ונסיבותיו האישיות. בנוסף, במסגרת הבקשה עותר המבקש לעיכוב ההליכים בבקשה לחילוט, המצויה כיום באפיק אזרחי.

מנגד, טוענת המשיבה כי אין כל הצדקה לעיכוב ביצוע עונשו של המבקש. שכן הוא הורשע בשורה ארוכה של עבירות חמורות, נגזרה עליו תקופת מאסר ארוכה, כאשר בית המשפט כבר הביא בחשבון בגזר דינו, את הימשכות ההליכים, ואת מצבו הכלכלי. באשר לסוגיית החילוט טוענת המשיבה, כי במסגרת בקשה זו אין כלל מקום להידרש לסוגיה, שכן בית המשפט טרם נתן החלטה בעניין החילוט, וכי ענייננו בבקשה לעיכוב גזר דין פלילי, ואין לכלול בה בקשה הקשורה להליך אזרחי.

לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור שהגיש המבקש, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין. עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים שבהם קיימות נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על זה של משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)). הנטל הוא על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים. במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע על בית המשפט לבחון, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבותיה; תקופת המאסר; חשש מהימלטות מאימת הדין; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש ונסיבותיו האישיות. על בית המשפט לאזן בין השיקולים ולבחון האם יש מקום לסטות מהכלל הקובע שעונש המאסר יבוצע מיד לאחר מתן גזר הדין.

בענייננו, כמתואר לעיל, המבקש הפעיל מערכת עבריינית-כלכלית ענפה ומתוחכמת, הוא היווה הגורם המרכזי והמניע בה. מעיון בהכרעת הדין עולה, כי פסק הדין מבוסס היטב בראיות, וסיכויי הערעור אינם בהכרח גבוהים. נוסף על כך, על המבקש נגזרה תקופת מאסר ארוכה – חמש שנים ועשרה חודשים, שאף היא אינה מצדיקה העתרות לבקשה. בנוסף, לא מצאתי הצדקה לעיכוב ההליכים בבקשת החילוט המצויה בפני בית המשפט המחוזי, אשר כאמור עברה מהליך פלילי להליך אזרחי.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בנוסף לא מצאתי הצדקה לעיכוב ההליכים בבקשת החילוט המצויה בפני בית המשפט המחוזי, אשר כאמור עברה מהליך פלילי להליך אזרחי.