ע"פ 843/15 יוסי מנחם נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

המערער, בן 22 כיום, הורשע לאחר משפט הוכחות בעבירות חבלה בכוונה מחמירה ועבירות נשק. הפרשה העגומה בה מדובר עניינה סכסוך של פחות ממה בכך עם פקיד קבלה במלון (המתלונן), שלא אבה ליתן לו הנחה של 50 ₪. המערער עזב את המקום, חזר כשאקדח בידו תוך כיסוי ראשו בכובע מעיל, ירה במתלונן מטווח קצר ברגלו ובבטנו וגרם לו נכות צמיתה. בית המשפט קמא גזר על המערער עשר שנות מאסר, וכן צבר שנה וחצי של מאסר מותנה מתיק קודם, והשית קנס בסך 20,000 ₪ ופיצוי בסך 200,000 ₪.

ב.

המערער משתית את ערעורו על שלושה אדנים. לדעתו המתחם העונשי שנקבע – 8 עד 12 שנים – גבוה מדי על פי פסיקה שהגיש. שנית, נסיבותיו האישיות של המערער קשות – ועל כך אין חולק – והוא הידרדר לפשע במסגרת משפחתית קשה ונטען כי לא היתה התחשבות בכך בגזירת דינו; כיום נישא ונולדה לו ילדה, התנהגותו במאסר ככלל תקינה (לרבות תמיכתו באסירים אחרים בשלב הראשון של מאסרו), והוא עומד להשתלב בקבוצה לשליטה בכעסים – שעל כן נתבקשה דחיית הדיון בשלושה חודשים כדי לעמוד על ההתקדמות; ושלישית, מאז גזר הדין נטל המערער – שכפר באשמה לפני כן – אחריות, הוא מביע חרטה, וכך גם עשה בפנינו. נטען באשר לרכיב הקנס, וכן כי הפיצוי גבוה מדי, שהרי אין מדובר בתיק בו נקטלו חיי אדם.

ג.

עיינו בתסקיר עדכני ונציגת שירות המבחן עידכנה

באשר להצטרפות עתידה של המערער לקבוצת שליטה בכעסים כאמור.

ד.

מטעם המדינה הוטעמו חומרת הפרשה – ועל כך אין המערער חולק – וכן עברו הפלילי של המערער, שמגיל חמש עשרה החל בעבריינות ונדון על חבלה ותקיפה ל-30 חודשי מאסר בפועל, וכן עמד פעמיים נוספות בפני בתי המשפט, ונדון באחת מהן למאסר. המדינה סבורה, על פי פסיקה שהגישה, כי העונש הולם ונקבע באמצע המתחם, וציינה כי למעשה נחפפו 6 חודשי מאסר מותנה למערער בגלל טעות של הפרקליטות בהקשר לתיק זה. נטען כי הקנס והפיצוי במקומם.

ה.

לאחר שמיעת הצדדים איננו רואים מקום לדחיית הדיון ולהתערבות בעונש הבסיסי שהושת. ירי מתוכנן על הזולת בשל סכסוך פעוט ועל לא עוול בכפו של הקרבן, במקרה שבו לתוקף עבר פלילי מכביד מגיל צעיר, בשל "פתיל קצר" המתבטא באלימות קשה (במקרה קודם היה מדובר בדקירות קשות בתוך פרשה שבה תקפו כלבים אלימים את הקרבנות) –מחייב ענישה מחמירה לשם הגנה על הציבור. עם זאת, כדי לעודד את המערער לקראת שיקום (הוגש לנו גם מכתב מאת רעייתו) החלטנו לחפוף שנה אחת מן המאסר המותנה, כך שהמערער ירצה 10 שנים ועוד שישה חודשים. עוד החלטנו לבטל את הקנס (ראו פסק דינה של השופטת ברק-ארז בע"פ 4190/13 סמואל נ' מדינת ישראל

בפסקה 128); נראה כי במקרה דנא, כאשר המדובר במאסר ממושך ופיצוי, ואין עסקינן בעבירה כלכלית, תכלית הקנס מועטת . איננו מתערבים בפיצוי שהושת, נוכח חומרת הפגיעה, וככל שאין ידו של המערער משגת עליו לפנות למרכז לגביית קנסות.

ו.

הערעור מתקבל איפוא בשני הרכיבים האמורים – חפיפת שנה וביטול הקנס –ואיננו נעתרים לשאר רכיביו. אנו מביעים את התקוה כי אכן יצליח המערער במאמץ לשליטה בכעסים והתנהגותו במאסר תהא תקינה, והדבר עשוי לעמוד לזכותו בעתיד, בלא שניטע מסמרות.