ע"פ 8439/03 פליקס מילנר נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המבקש בארבע עבירות של ניסיון לרצח ובתשע עבירות של היזק בזדון. העונש שנגזר היה 12 שנות מאסר, מתוכן עשר שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין ולחלופין על גזר הדין. הוא מבקש לעכב ביצועו של גזר הדין, לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את ביצוע גזר הדין לתקופה מוגבלת.

2.למבקש חבר ושמו דני טיקמן (להלן - החבר). החבר שירת בצה"ל בבסיס הנמצא בחיפה. השניים נפגשו בשעות הערב של יום 12.10.00 ושתו בירה בקיוסק כלשהו. החבר ביקש מהמבקש להסיעו לבסיס. השניים הגיעו לבסיס במכונית השייכת להוריו של החבר. המבקש נהג בכלי הרכב והמתין במכונית שעה שהחבר נכנס לבסיס. באמתלה כלשהי הוציא החבר מהנשקייה רובה וכן מחסנית ובה 29 כדורים. החבר חזר

למכונית כשהוא נושא את הנשק. המבקש נהג במכונית לעיר התחתית של חיפה. באחד מן הרחובות פתח החבר באש ופגע בארבעה בני אדם שהיו במקום. כמו כן, נגרם נזק לשבעה בתי עסק ולשתי מכוניות. החבר ביצע את הירי מתוך כוונה לפגוע בערבים. השניים – המבקש וחברו – הואשמו בנפרד. בית המשפט המחוזי מצא בהכרעת הדין שניתנה בעניינו של המבקש, כי הוא היה שותף מדעת לכוונותיו ומעשיו של החבר. על רקע זה נקבע, כי המבקש אשם בניסיון לרצח לגבי כל אחד מארבעת האנשים שנפגעו מהיריות וכן בהיזק לרכוש. ההרשעה באה לאחר שנקבע, כי אין יסוד לטענה שהמבקש היה במצב של שכרות המקנה לו פטור, מלא או חלקי, מאחריות פלילית.

3.המבקש מצביע בטיעונו על כך שהוא לא הואשם בעבירה של קשירת קשר וכי לא הובאה ראיה ישירה כי הוא והחבר תכננו במשותף את הירי. כמו כן גורס המבקש, כי לטענת השכרות יש בסיס איתן בחומר הראיות. המבקש אף הפנה לכך שבמהלך שמיעת ערעורו של החבר בבית משפט זה (ע"פ 2454/02) הוחלט להיעתר לבקשה להגשת ראיות נוספות בעניין רמת האלכוהול בדמו של החבר והשפעת האלכוהול וכי העניין הוחזר להשלמה לבית המשפט המחוזי בנקודה הנזכרת. כמו כן טוען המבקש, כי הוא היה משוחרר במשך קרוב לשנתיים לאחר שהיה עצור כ-14 חודשים, כי אביו נפטר ואימו הינה חולת נפש המרותקת למיטה.

4.דינה של הבקשה להידחות. עצם העובדה שהתעוררה בשלב הערעור שאלה לגבי רמת האלכוהול בדמו של החבר אינה צריכה להשליך, ודאי לא ישירות, על טענה זו כאשר היא באה מפי המבקש ולגבי מצבו שלו. יש לזכור כי המבקש היה זה שנהג ברכב והוביל את החבר לבסיס הצבאי ממנו נלקח הנשק, ובהמשך נהג במכונית עד למקום בו נורו היריות ואף המשיך בנסיעה מן המקום. קשה לראות כיצד מהלכים אלה מתיישבים עם טענה כי המבקש ביקש להגיע למקום אחר ולא לעיר התחתית וכי אין הוא זוכר כלל מה אירע. בין כך ובין כך, נראה שגם על פי הגרסה המיטיבה עם המערער, הרי לכאורה מדובר בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות וייתכן שהמבקש שימש כמסייע לאחר מעשה. הוא אף מודה בכך שנהג במכונית כשהוא בגילופין. במצב דברים זה נראית האפשרות של זיכוי מוחלט כנטולת סיכוי ממשי. גם אם בסופו של דבר יתקבל הערעור על העונש, וכמובן שאיני מביע כל דעה בעניין, הרי צפוי המבקש לעונש מאסר שאינו קצר. אפילו נתחשב בעובדה שהוא היה עצור במשך ארבעה עשר חודשים ובנסיבות המשפחתיות הקשות, אין מקום לעיכוב נוסף של ריצוי העונש.

5.הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי העונש במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 21.10.03, לא יאוחר מן השעה 11:00.